גבורה של יום 'חולין'

מילות אחד השירים המוכרים של חנוכה – " מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה?, הן בכל דור יקום הגיבור…" מי ימלל / מנשה רבינא. מספרות על אחד מהמיתוסים שנקשרו בחג האורים. המילה גיבור או גבורה, מסתירה בתוכה את השורש ג.ב.ר ולא צריך להסביר יותר מכך.

'גבורה' ,הינה מילה נרדפת למושג 'אומץ' אך שני המושגים מתקשרים לרוב בשדה הקרב.

השנה מציינים את מלות ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים. העיסוק במלחמה ההיא הפגיש אותי עם העובדה ,שנשים כלל לא  נמצאות בשיח על מעשי גבורה, לא בעת העתיקה ולא בזו החדשה.

לכן , אני רוצה שנדבר הפעם על ה 'גיבורות', על נשים שעושות מעשי גבורה, בחיי היום יום-

האם החד הורית, המתמודדת לבד עם גידול ילדיה, עול הפרנסה, הבירוקרטיה הסובבת אותנו, דעות החברה וניצול מצבה ע"י קרובים, מכרים וזרים.

האישה שסובלת מאלימות מדי יום חלקה נפשית, חלקה כלכלית לעיתים מילולית, לעיתים  , גופנית ומינית. האישה שגם כאשר התגרשה מבעלה, היא וילדיה לא בטוחים מנחת זרועו, בשום מקום, בשום תנאי.

האישה העובדת, שנאלצת להסתדר עם שכר נמוך, עם קידום לא מזהיר ועם ניצול תכונותיה הנאמנות כדי שתרתם לעבודות שאין בצידן שכר, רק מדי פעם הילה מעורפלת והטרדות מיניות שלא תמיד ניתנות  לפרסום.

גבורתן של נשים חרדיות, שנכנסות לאוטובוס וזוכות להשפלה, הדרה ואף פגיעה ממשית. וגם של נשים ערביות שמשלמות בחייהן על מזבח כבוד המשפחה. גבורתן של נשים באשר הן, בכל צבע , דת ומין, היא גבורה של 'חולין', גבורה שלא מדברים בה ולא מספרים עליה.

כמו בדברי השיר של להקת 'הדג נחש'

"אולי כי ישראל עוד בשלה ולא בשלה / לאמץ לחיקה גיבור / שגבורתו לא מלחמתית, גיבור / שגבורתו היא לא צבאית, גיבור / שגבורתו רק מוסרית, / גיבור אישה, ועוד חרדית. " –

אך, מסתבר שיש גם צלש"ים צבאיים לנשים, לא רבים, אך ישנם וחשוב להזכירם:

טוראית אסתר ארדיטי- בורשטיין, זכתה בעיטור המופת על חילוצו של טייס שמטוסו התרסק ובכך הצילה את חייו

רב"ט רוז'י להר – זינגר, זכתה בציון לשבח על שלמרות האש הכבדה, לא איבדה את קור רוחה ושמרה על קשר בין המפקדים לכוחות בשטח.

סג"מ דינה בן יהודה [זלץ]- זכתה בצל"ש הרמטכ"ל, יזמה קשר עם הפצועים של החטיבה ובני המשפחה, סייעה למשפחות  כולל משפחות החללים. למרות ששברה את רגלה המשיכה במסירות את עבודתה החשובה והמשיכה להתנדב עד סיום התפקיד, כדי להמשיך לטפל בפצועים ובמשפחות החללים.

סרן אסנת זהיר – זכתה בצל"ש הרמטכ"ל טיפלנ המשפחות חללים ובפצועים של האוגדה, כולל זיהוי נפגעים ודאגה לפינויים. בתום המלחמה הקימה יחידה ייעודית לטפל בנושאים אלה.

רס"ן רבקה יצחק– צל"ש מפקד האוגדה על תפקודה  כקצינת שלישות של האוגדה.

טוראית אורית טפט – צל"ש מפקד חיל הים. אורית נפגעה בפיגוע בדרום ולמרות פציעתה סייעה בהגשת עזרה ראשונה וטיפול בשאר הפצועים.

סמל מאיה קופשטיין – צל"ש אלוף פיקוד המרכז. מאיה נקלעה לפיגוע שהתרחש בבית ליד. מיד לאחר הפיגוע רצה לסייע לנפגעים הרבים. תוך כדי הטיפול בפצועים וחרף הסכנה שנשקפה לה אירע פיצוץ שני בו נהרגה.

ד"ר מרינה קמינסקי – קיבלה צל"ש האלוף. כרופאה נכנסה לשטח לחימה בלבנון ועסקה בחילוצים ובטיפול ראשוני בקרבות, תוך שהייה בתנאים קשים ללא החלפה במשך למעלה מחודש.

זהו, 8 צלש"ים מתוך כמעט אלפיים שחולקו.

החומר הנ"ל נאסף באמצעות אתר www.gvura.org לדברי כותב האתר יש עוד מספר חיילות שזכו בצלש"ים אך איתורן טרם הושלם. האין זה מוזר?

אז יש גבורה של נשים כזו שזוכה לצלש"ים וגם כזו שלא.

החומר מפורסם גם בעיתון נשים מקומי "ראשונית"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s