גורלות בוינה

כמדי שנה נסענו לפני חג המולד לעוד עיר בירה אירופאית, מעט לפני שהשנה מגיעה לסיומה. במזג אוויר חורפי עם מעלות מתחת לאפס אבל בלי גשם ושלג, צעדנו ברחובות וינה ותמונתה של 'סיסי', או הקיסרית אליזבת, הביטה בנו מכל הפינות, כולל מוזיאון על שמה. אין ספק שזה מעורר סקרנות…

תמונתה של סיסי על אחת השקיות

תמונתה של 'סיסי' על אחת השקיות [צילום י.ב.]

'סיסי' היא אליזבת לבית ויסטבך, נסיכה באוורית ובת דודתו של הקיסר האוסטרי, פרנץ יוסף, שהפך לבעלה. 'סיסי' נחשבה לאחת הנשים היפות בתקופתה, כך שאינספור תצלומים שלה מככבים על ספלים, הדפסים ומה לא.

למרות שהקיסר בחר בה ולא בנישואי השידוך שהוצעו לו, 'סיסי' לא מצאה עצמה  בתוך חיי הנישואין ובתוך החצר ההבסבורגית הנוקשה בכלליה .אחד המוטואיים המפורסמים של בית המלוכה ההבסבורגי היה – הרחבת הממלכה בעקבות נישואים- כלומר ,הנישואים היוו חוזה מדיני, כלכלי ואיתנות שלטונית ועל אהבה הס מלדבר.

למרות ההיגיון שבכלל זה, חיי האומללות שחוו בני המלוכה, כאן ובשאר בתי המלוכה, כאב שחזינו בו גם בימנו באנגליה [נישואי צ'ארלס ודיאנה], ליווה את הגבורות/ים וגרמו לטרגדיות רבות.

'סיסי', ילדה שלושה ילדים, שתי בנות שאחת נפטרה בילדותה ובן , רודולף שהפך ליורש העצר.

הקיסר אהב אותה ,אבל היא לא הצליחה להסתיר ,את אי רצונה להישאר כבולה לנישואיה [הם היו קתולים כך שגירושין לא באו בחשבון משתי סיבות – דת ומעמד] והחלה לחיות בנפרד מבעלה תוך נסיעות למקומות שונים  ברחבי אירופה, עיסוק בספורט , בעיקר רכיבה על סוסים ונקיטת עמדות עצמאיות לגבי נושאים שונים, כגון: התנגדותה לצעדי דיכוי שננקטו נגד מרד ההונגרים, שהיו תחת שלטון אוסטריה. 'סיסי' למדה את השפה ההונגרית  והובילה לייסוד  הקיסרות האוסטרו-הונגרית. היא זכתה לחיבת העם ההונגרי והוכתרה  בשנת 1867, יחד עם בעלה כמלכי הקיסרות האוסטרו-הונגרית ,כשהיא  זכתה לתואר "קיסרית אוסטריה ומלכת הונגריה".

כאמור הטרגדיות על רקע האילוץ להינשא עבור הסדרים פוליטיים גבה את המחיר ,כאשר הבן היחיד, רודולף, יורש העצר, אולץ להינשא ובחר לאחר נישואיו לשים קץ לחייו יחד עם אחת מאהובותיו. למרות שיחסיה עם בנה היו די מרוחקים, מותו הטרגי השפיע על 'סיסי' ועל נישואיה לקיסר.

נדודיה ברחבי אירופה הובילו אותה ,לבסוף, להשתקע באי קורפו . שם , הוקם עבורה ארמון קיץ, שנקרא על שם אכילס המיתולוגי. יש אומרים כי הקיסר בנה עבורה את הארמון על מנת לנחם אותה על מות בנם. הקיסר שמר על קשר מכתבים עמה, אך היא שבה לארמון באוסטריה, רק לעתים רחוקות.

'סיסי' מצאה את מותה בהתנקשות של אנרכיסט איטלקי, שכלל לא תכנן את רציחתה, היא פשוט נקרתה על דרכו לאחר שמושא ההתנקשות – אציל איטלקי- לא הגיע למקום, אז בחר את 'סיסי' כמטרה המסמלת את המונרכיה. בת 61 הייתה במותה [10.9.1898]

מותה הטרגי והכל כך מיותר של  המלכה, עורר זעזוע רב באוסטריה. ההלוויה שנערכה לה היה אירוע המוני. 'סיסי' נקברה באחוזת הקבר של בני האבסבורג בווינה. רבים נוהגים להשוות את סיפורה וחייה של 'סיסי' לחייה של נסיכה אחרת – דיאנה מאנגליה- דמות זוהרת ,של נסיכה עצמאית ,שחייתה את חייה כחפצה, התרחקה מחיי ארמון המלוכה וסיימה את חייה בצורה טרגית.

למיתוס על 'סיסי' תרמו ספר שהופיע בשנות ה- 50 של המאה העשרים שכתבה  אליזבת בירנה, תורגם לעברית והוצא לאור מספר פעמים, ביניהן בהוצאת עמיחי בשנת תשכ"ג

כריכת הספר 'סיסי'

כריכת הספר 'סיסי'

בנוסף, באותן שנים ,יצאה למסכים  ,טרילוגיה על חייה של סיסי בכיכובה של רומי שניידר, שבוימו על ידי הקולנוען האוסטרי ארנסט מרישקה : סיסי" ב- 1955 ;'סיסי הקיסרית הצעירה" , 1956 ;' סיסי,' שנים הרות גורל" , 1957.

ארבעים שנה לאחר מכן יצאה סידרת אנימציה בשם 'סיסי הנסיכה'.

ומהנסיכה שנשקה למאה ה- עשרים נחזור אחורה בזמן למי שהייתה אשת הקיסר והקיסרית בפועל אך בכיסוי-  מריה תרזה

הארכידוכסית מריה תרזה

הארכידוכסית מריה תרזה

היא נולדה בוינה במאי 1717, הבת השנייה של הקיסר קרל השישי, שהיה הנצר האחרון ממין זכר בבית הבסבורג. ללא בנים יורשי עצר, ציווה  הקיסר כבר בשנת 1713 על הסנקציה הפרגמטית, שלפיה תוכל בתו הבכורה לרשת את כסאו, אם לא יהיה לו יורש זכר. בכך ביטל את כללי הירושה שנהגו לפנים, אשר מנעו מנשים לרשת את כס אביהן. משום כך ,עמדה בפני מריה תרזה האפשרות לרשת את אביה עם מותו, שכן הייתה בתו הבכורה, לאחר שאחיה הארכי-דוכס לאופולד מת בשנת לידתו, 1716.

לאחר מות אביה בשנת 1740 ולמרות החוק שהוציא, כמו שקרה בעוד מקרים בבתי המלוכה באירופה, נטלו מהבת את הירושה והעבירו אותה לצאצא זכר המקורב לכס המלוכה[ אחיין, דוד, בן דוד וכו'] .רק חמש שנים לאחר מות אביה, ומות הקיסר שהתמנה אחריו, מונה בעלה ,[ לו נישאה ב1736]הדוכס פרנץ הראשון שטפן [פרנץ מלורן, ובכך נוסדה שושלת הבסבורג-לורן. ] ,לקיסר האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית, ומריה תרזה החלה להתכנות "קיסרית רומית", אף שלא הוכתרה בתואר זה מעולם. פרנץ נטה שלא להתעסק בפוליטיקה הבינלאומית, ומריה תרזה ריכזה את מירב הכוח השלטוני בידיה.

מצבה הרעוע של מריה תרזה כיורשת העצר, הביא את מלך פרוסיה, פרידריך הגדול , (1712-1786) לפתוח עוד בשנת 1740, מלחמת הירושה האוסטרית ובכך הפך פרידריך לאויבה העיקרי של מריה תרזה והדבר השפיע על  מדיניות הפנים והחוץ שלה כשהציבה לעצמה מטרה  לזכות שוב בשטחים שנכבשו.

מריה תרזה הכפילה את כוחו של צבא האימפריה ההבסבורגית והכבידה את נטל המסים, כדי לממן את המנגנון הממשלתי והצבאי. היא איחדה את המנגנון השלטוני של אוסטריה עם זה של בוהמיה וכך הגבירה את ריכוזיות השלטון. היא ייסדה בית משפט עליון שתפקידו היה לקיים את החוק במדינות האוסטריות, והנהיגה חוק עונשין אחיד באוסטריה – Constitutio Criminais Theresiana. בין חידושיה הנוספים – חובת ביקור בבית הספר. רפורמות אלה חיזקו את הכלכלה. היא הקימה את האקדמיה הצבאית הראשונה בשנת 1751 והרחיבה את הפקולטה לרפואה בוינה.

לצד העיסוק הפוליטי הרחב, מריה תרזה העמידה מספר גדול של צאצאים – שישה עשר, במספר, אך חלקם מתו בגיל צעיר.לכל בנותיה [ 12 במספר],קראה בשם "מריה" כשם ראשון, על שם מריה הבתולה,כיון שהיא הייתה קתולית אדוקה ושם שני נוסף. היא הקפידה על מעמדה המלכותי ונהגה כשליטה אבסולטית  [שליטה יחידה]בחצר המלוכה, לא כשליטה לצד בעלה.לפי המסופר, היו אלו נישואין מאהבה, ולא נישואי נוחות.  לאחר מותו של  פרנץ הראשון שטפן, שינתה מריה את התנהלותה. מותו העציב אותה מאוד, ובחמש עשרה השנים שחלפו עד למותה לבשה בגדי אבלות.

בעבור ילדיה היא הייתה אם שמכבדים אותה ויראים מפניה. אולם על מנת לאזן את דרישות התפקיד, ראתה מריה תרזה חשיבות רבה בשמירה על חיי משפחה תקינים, שעות במהלך היום שמוקדשות אך ורק למשפחה, ואף חופשה משפחתית בארמון לוקסנבורג פעם בשנה, שבו התנהלה המשפחה המלכותית כמשפחה לכל דבר ללא הטקסים והמסורות של חצר המלוכה. אפילו הלבוש של משפחת המלוכה היה שונה בעת חופשתם בארמון לוקסנבורג והילדים נהנו מחופשיות רבה שלא כבדרך כלל. תמונה מפורסמת של משפחת המלוכה, מריה תרזה, פרנץ שטפן וילדיהם בחדר ארוחת הבוקר בארמון, שציירה מריה כריסטינה, בתה האהובה של מריה תרזה, תלויה בארמון שנבורן לצד יצירות אמנות מוזמנות של ציירים שונים, מהווה דוגמה ליחסים החמים והקרובים בין מריה תרזה וילדיה, גם באמצעות הסצנה המוצגת בתמונה ובעיקר בגין החשיבות שניתנה ליצירה חובבנית של בתה, שקיבלה מקום של כבוד בארמון לצד ציורים מקצועיים יותר.

מבין ילדיה יש לציין את  יורש העצר, בנה הבכור [ לאחר 3 בנות] יוזף השני (1741-1790), שהיה לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. אולם עד למותה, נותרה מריה תרזה עוצרת-שותפה בשלטונו. היא מריה כריסטינה (היחידה שאישרה לה אימה להנשא מאהבה).  וכמובן בתה הצעירה ביותר של מריה תרזה הייתה מארי אנטואנט אשר בעודה ילדה הוסדרו נישואיה ללואי, יורש העצר הצרפתי [לואי השישה עשר]

כל ילדיה ,שהגיעו לבגרות שודכו, בהתאם לצורכי הממלכה, לבני זוג ממיטב מלכי אירופה המה שידוע כ'נישואים פוליטיים'. את עצמה כסמכות מרכזית בחיי ילדיה, היא ניהלה את חייהם ללא הרף, החליטה בעבורם למי ינשאו ואף לאחר נישואיהם וגם אם התגוררו במרחק רב ממנה הקפידה על תכתובת שבועית שבה הבהירה להם את תפקידם ומעמדם, גם אם בעקבות נישואיהם היה מעמדם שווה לשלה.  מריה תרזה קבעה את האימרה והמדיניות  "שאומות אחרות ילחמו, את, אוסטריה, הינשאי." קשרי הנישואים היו הפתרון המועדף של מריה תרזה לצורך הסכמים פוליטיים, על רקע קולות המלחמה באירופה. לפי עצת הקאנצלר שלה, הביאה לסיום הברית עם בריטניה,  ונקשרה  בבריתות עם רוסיה וצרפת, צעדים בעלי השלכות גם למאות הבאות.

מריה נפטרה ב- 1780 בעת מותה נחקק דיוקנה על מטבע  המוכר כ'טאלר' , ששימש כהליך חוקי בממלכה ועבר הגדרות בדבר משקלו וערכו בימי שלטונה. המטבע ועליו דיוקנה מוכר כ'טאלר של מאריה'

הטאלר של מריה, המטבע ועליו דיוקנה

הטאלר של מריה, המטבע ועליו דיוקנה

האישה בזהב

עוד אישה מפורסמת, עוד אגדה הממשיכה ללוות אותנו עד היום ,נולדה בווינה של אמצע המאה ה- 19. האישה בזהב היא  אדלה בלוך- באואר, בתו של בנקאי וינאי יהודי ,עשיר ואשתו ,של איש עסקים עשיר.

אדלה  נולדה בשנת 1881 ,למשפחה יהודית מתבוללת. בביתם חגגו את חג המולד והפסחא, ורק חתונות ולוויות התקיימו כטקסים יהודיים. אבל באותה תקופה ווינה העיר הנהנתנית והעשירה הייתה כדברי הסופר, שטפן צווייג. "כל מי שרוצה לעשות משהו בווינה או מחפש קהל והערכה, תלוי בבורגנות היהודית" .

אדלה,הייתה אשה משכילה ופעלתנית, דמות בולטת בסלונים של אז, שהיו מקומות מפגש אופנתיים של האליטה הווינאית. בעלה, התעשיין ואיל הסוכר, היהודי, פרדיננד בלוך באואר הזמין את ציור דיוקנה, אצל הצייר גוסטב קלימנט שהיה אחד הציירים המוערכים של אוסטריה בעת ההיא. פניה הנאים, של אישה צעירה  בת 26 באותה העת, הפכו לאחד הציורים המזוהים עם הצייר. בשנת 1912 הזמין בעלה מקלימט פורטרט נוסף של אשתו.

אדלה בלוך באואר

אדלה בלוך באואר 

אדלה בציור

אדלה בציור

מעבר לחשיבות הציור עקב הטכניקה המיוחדת שבו צוייר, עבר הציור תהפוכות גורל רבות. בתקופת עליית השלטון הנאצי, רבות מהיצירות האמנותיות נבזזו מבתי היהודים, חלקן אבדו, הושחתו ועל האחרות נערכו משפטים להשבתן ליורשיהן. משפט דומה התנהל על יצירותיו של קלימנט וביניהן על ציור הדיוקן של אדלה. תיאור גלגול היצירה והמשפט מופיע בספר 'האישה בזהב'.

[החומר מתבסס על הערכים באתר ויקיפדיה, הארץ, עיבוד וסיכום ע"י המחברת]

מודעות פרסומת

אודות is261

דוקטור למגדר וחינוך, יו"ר הוועדה למעמד האישה בהסתדרות, מנחה ומרצה בנושאי מגדר, מאמנת תעסוקתית ואימון לפרישה.
פוסט זה פורסם בקטגוריה נשים לחיים, נשים על פני הגלובוס, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s