בואו נמשיך בסיור בעקבות הנשים  ה' אמיתיות' של רוסיה. הנשים הנן אחד הסמלים ונושאות התעמולה הגדולות של המהפכה הבולשביקית.

רוסיה היא מדינה גדולה ובימיה כברית המועצות הייתה עוד יותר גדולה, כנראה שזה השפיע גם על החשיבה שפארה את הגודל. נתקלנו במבני ענק, אנדרטאות ענק, מוזיאוני ענק, קניונים, רחובות ומה לא ,כולם בגודל קינג, קינג סייז.

כך,התוודענו לשבעה מבנים זהים, שבנה סטאלין לכבוד ציון 800 שנה לעיר מוסקבה, שזכו בכינוי "שבע האחיות" או ה"אחיות של סטאלין". הארכיטקטורה שימשה נושא מרכזי כדרך להאדרת שלטונו, ודרכה פעל להעברת מסר של עוצמה, כוח יציבות, עושר,יופי והלל לשלטון הקומוניסטי.

רוסיה של לנין וסטאלין, גייסה את האומנות, הארכיטקטורה ,הספרות ומה לא, כדי להעביר דרכם מסרים ולחנך את העם לפי הרוח שהותוותה מאי שם, מלמעלה.

ביצירות המאפיינות את תקופת הקומוניזם, נראות נשים כבתמונה" יו"ר הקולחוז" שצוייר ע"י גריגורי ריאזסקי (1932)

כשהן בקדמת הבמה, נושאות בתפקידים, שמחות ומאושרות בחלקן. המציאות הייתה – אחרת.

גם בשאר המדינות בעולם, הנשים עדיין נלחמות על שוויון ונגישות למקורות הכוח, אבל, רוסיה, שעשתה מהפכה וחרטה על דגלה את המושג "שוויון" צריכה לספק תשובות אחרות לדעתי.

המרקסיזם ועל ברכיו הקומוניזם, זיהה כי חלק מן הנטל שרובץ על נשים ומונע מהן להתפתח הינו הצורך בטיפול בילדים וניהול משק בית. הקמת מסגרות קהילתיות לטיפול בילדים- פעוטונים, גני ילדים, הקמת מטבחים קהילתיים, מכבסות וקורסי הכשרה מקצועיים לנשים, כל אלה נולדו שם ב "אמא רוסיה" , מאמץ ניכר נעשה לביעור הבערות בקרב נשים.

אך לצד זה טען המרקסיזם כי לנשים אין אינטרסים ייחודיים רק להן, להפך יש להן אינטרס משותף יחד עם הגברים- אינטרס העבודה והשגת יעדי תוכניות החומש שהמדינה קבעה. הן חלק מקולקטיב. הקומוניזם גייס את תכונות הנשים – הלויאליות, הנכונות להקריב ולתת, היכולת לעבוד בנחישות ובהתמדה, לשם קידום האינטרסים המפלגתיים שהוצגו כלאומיים.

הקומוניזם לקח סמלים ורעיונות והפך אותם לסמלים ורעיונות אחרים לחלוטין ובדרך התעלם מחלק מהצרכים של נשים, שהיו רק עוד שופר של המהפכה.

אם נתבונן בהיסטוריה הרוסית, הרחק למאה ה- 18, נמצא כי בתווך של 71 שנה, משלו ארבע נשים כצאריות על רוסיה. יקטרינה ה- 1, בת איכרים מפרובינציה, שנכבשה ע"י פיוטר הגדול, נישאה לו וילדה 11 ילדים, שרובם מתו, פרט לשתיים – אנה ואליזבטה. יקטרינה משלה תחילה עם בעלה, שמינה אותה עוד בחייו, בשנת 1724 ולאחר מותו שלטה עוד שנתיים [1725- 1727].

היא לא נישאה ולא העמידה יורשים ועל כן מינתה את בן אחותה, פיוטר ליורש העצר. האחיין היה צעיר ילדותי, חסר יכולת למשול, שלא התחבב על העם והאצולה. במצוותה הוא נושא לאישה את סופיה, שהפכה ליקטרינה ה- 2 והיא בת 15 בלבד. הצאר פיוטר ה- 3, מוצא את מותו מספר חודשים לאחר שהוכתר. ובשנת 1762 משתלטת יקטרינה ה- 2 על כס המלוכה בעזרת בני האצולה.

הצאר פאוול ה- 1 שינה את החוק שאפשר לנשים לשלוט כצארות ובכך ניסתם הגולל על המשך שלטונן של נשים, למרות שהיו נשות צאר שהיו יותר פעילות ומשמעותיות ואחרות פסיביות ולא משמעותיות.

לא ראינו יותר נשים בצמרת השלטונית ברוסיה ובברית המועצות. שתי נשים בלבד נבחרו לוועד המרכזי של הפוליטביורו, הגוף החשוב ביותר בברית המועצות- יקתרינה פורסטובה,

אשר נבחרה בשנת 1957 וכיהנה ארבע שנים

ובסוף העידן הקומוניסטי ב- 1990 נבחרה גלינה סמיונובה, אשר כיהנה עד 1991.

רעיונות הפמיניזם שהגיעו גם לרוסיה הצארית, היו נחלתם של האצילים,אך באו לידי ביטוי במתן חופש לנשים לעסוק בתחומים כגון אומנות וספרות, שעד אז היו נחלתם של הגברים. פיוטר הגדול, קידם את נושא החינוך לנשים, מה שיצר שכבה של נשים משכילות. אחת הידועות הינה הנסיכה שרמטייבה, אשר פרסמה בשנת 1767 את האוטוביוגרפיה הראשונה שנכתבה ע"י אישה ברוסיה.(Vowles 1999,p 14-15 )

לדמותה המיוחדת התווספה הילה של אומץ ודעות פוליטיות עצמאיות כאשר יחד עם נשים נוספות, קרובות משפחה של קבוצת הקצינים ובני האצולה, שמרדו נגד הצאר בשנת 1825 (הדקמבריסטים), הצטרפה לגברים שכעונש הוגלו לסיביר. שם, בתנאי האקלים הקשים, הפכו הנשים שהצטרפו לקרובי משפחתן לחוד החנית שייסדו מוסדות כגון ספריות, מרפאות, פעילות תרבותית וחינוכית וכמובן דאגו לתנאי המאסר הן של קרוביהן והן של אסירים אחרים, מה שקרוי היום שירות סוציאלי.

נשים נוספות מקרב האצולה היפנו את מרצן וקשריהן לטובת שינויים במעמדן של נשים ברוסיה.אנה פבלובה פילוסובה, בת למשפחה אריסטוקרטית ממוסקבה ואשתו של איש ממשל, יחד עם עוד שתי נשים [ מריה טרובינקובה ונדז'דה סטסובה], פעלו אצל הצאר כדי ליצור מערך של קורסים מתקדמים לנשים. אנה הייתה בין מייסדי הקרן לסיוע כספי לנשים ואחראית על קיום הקונגרס הכלל נשי ב- 1908.

סופרים והוגי דעות התחילו להתייחס לסוגיית מעמד הנשים, ביניהם היה לב טולסטוי ביצירתו 'אנה קרנינה' ואנטון צ'כוב.

ב- 1911, בקונגרס הנשים הסוציאליסטיות הבינלאומי, השני, שנערך בדנמרק, הציעה הפעילה קלרה זטקין, לייסד יום הזדהות שנתי עם הנשים העובדות מכל קצוות העולם, אשר נלחמו למען השגת שוויון זכויות כלכליות ופוליטיות . היא הציעה כי יום זה יצויין באמצעות אסיפות וצעדות למען השגת תשומת לב ציבורית. ליום זה קראה 'יום האישה הבינלאומי' ובראשיתו נקבע התאריך ל- 19/3/1911.

יום האישה צויין ברוסיה לראשונה בשנת 1913 במוסקבה ובסנקט פטרסבורג. שנה לאחר מכן , ב- 1914 ציינו את היום, בעוד מקומות ברחבי האימפריה. לקראת יום האישה , הוציאו לאור הועדה המפלגתית הבולשביקית , לראשונה את הירחון 'נשים עובדות' [ רבוטניסטה] ונקבע התאריך של ה- 8/3 לציון 'יום המאבק' עבור נשים עובדות .

המפלגה הבולשביקית, בהתבסס על התורה המרקסיסטית, לא ראתה את צרכי הנשים כשונים מאלה של הגברים ולכן קראה לנשים להצטרף אל הגברים במאבק להשגת זכויות ומעמד לכלל הפועלים. המושג 'פמיניזם' נתפס כשייך רק לעשירים ולבורגנים ועל כן יצר התנגדות ועויינות.

ירחון זה הפך לכלי ראשון במעלה בהעברת מסרים חברתיים, אך בגלל מלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנה זו הופסקה כתיבתו למשך שנות המלחמה. צעדת הנשים במרץ 1917,נוצלה ע"י המהפכנים הבולשביקים , שהצטרפו לצעדה והפכה למעשה להפגנה כנגד המשטר הצארי. ההפגנות והשביתות ברחבי המדינה גרמו לכך שהצאר התפטר. הממשלה הזמנית שהוקמה, הייתה הראשונה בעולם, שהעניקה זכות הצבעה לנשים.

המהפכה הבולשביקית, יצרה תקווה חדשה, בהיותה מהפכה של המעמד העובד- הפרולטריון,שדברה על הפסקת הדיכוי על כל צורותיו, יצרה ציפייה ותקווה עבור הנשים. המסר היה כי יהיה שוויון מוחלט בין גברים לנשים ומתן זכות ההצבעה הייתה אולי אחד ההוכחות לכך.

מעל דפי עיתון ה'אישה העובדת' נשמעו קריאות ל"שילוב ידיים" עם הגברים ליצירת חברה סובייטית שתעקור את הבערות מקרב הנשים, תארגן מחדש את חיי היום, יום של הנשים באמצעות בניית שירותים קהילתיים כגון- מעונות וגני ילדים, מטבחים קהילתיים, מכבסות קהילתיות ועוד.

רוח הקולקטיב והתרומה לכלל השתלטה. לקראת ה- 8 במרץ יצאו הנחיות ברורות איך לפעול ונעשו הכנות שכללו בתי ספר, בתי חרושת, בתי יולדות וכו'. תחרות הסתמנה בין מקומות עבודה ,שדאגו להכשיר את הנשים למקצועות יצרניים, ומתן פומביות לפעילות על פני כל השנה ביצירת שירותים ומוסדות שייעודם 'שחרור' הנשים מכבלי המשפחה ומשק הבית. פתיחתם של שירותים אלה כוון ל- 8/3 כחלק מהחגיגות.

שנות ה- עשרים של המאה ה- 20 אופיינו ברוח חדשה שבאה לומר כי נשים יכולות לעשות הכל  כולל ניהול מדינה!, למרות שלא ראינו זאת בפועל. בשנות ה- 30 רווחה הדעה שנשים למעשה אינן מופלות יותר והשוויון הושג. טייסות עובדות ייצור, מדעניות ועוד, זכו לשבחים וכבוד.

מתחת לפני השטח המציאות מצביעה על גישה פרדוקסאלית, כיון שבמשטר הקומוניסטי לא ניתן מקום לשונות ולדעות אחרות פרט לדעות של השלטון. ארגוני נשים נסגרו, זכות ההצבעה שהושגה לנשים לא הייתה משמעותית במשטר של מפלגה אחת. הגישה ששלטה כי אין הבדל בין נשים לגברים יצרה קושי שלא דובר, לנשים שמחד השתלבו בשוק העבודה בתפקידים ומקצועות שונים אך לא זכו לממש צרכים, או לזכות ביחס תואם.

זכות לביצוע הפלות אושר, כבר ב- 1920 והפך את רוסיה למדינה הראשונה שחוק זה אושר, אולם בין השנים 1936- 1955 נאסרו שוב. חופשת לידה ארוכה אושרה, לצד בניית מסגרות הטיפול בילדים.

המדינה הכירה בזכויות שוות לנשים בחוקה הרוסית. שוויון זה מצא את ביטויו בעיקר במסגרת העבודה ובחינוך, הרבה נשים זכו לקידום בתפקידים  והגיעו לדרגות ניהול בדרג ביניים אך לא זכו לקידום לעמדות כלכליות גבוהות ולא ברמה הפוליטית, מה שעמד בסתירה למערך הפרסומים וההסברה הרישמי.

למעשה הנשים מצאו עצמן במילכוד בו הן נאלצות לעבוד מחוץ למשק ביתן, בכל סוגי העבודות, כמו הגברים , אך נאלצו להמשיך את העבודה גם בביתן, בשונה מן הגברים. על הנשים חלו כללים אחרים ביחס למחויבותן למשפחה ולבית.

בשנות ה- 80 של המאה העשרים חל מהפך כאשר הקומוניזם סיים דרכו. המצב החדש איפשר לפעילות של ארגונים חברתיים ופמיניסטיים לצמוח מחדש, אבל המושג 'פמיניזם' עדיין לא היה בשימוש בגלל הקונוטציות הלא חיוביות שלו. הפעם הפ'מיניזם' נתפס כנשים שדאגו לקריירה שלהן במקום לביתן.

נפילת הקומוניזם יצרה בעיה כלכלית לנשים, כיון שתחת המשטר הקומוניסטי ניתנו לנשים הטבות, שכעת המדינה לא יכלה לתת, הן נתפסו כעובדות פחות אטרקטיביות, בגלל ה
טל הכספי שהן יצרו. מקומות עבודה שהופרטו פיטרו תחילה את הנשים[ בשנות ה- 80  נמצאו בשוק העבודה כ- 90% מהנשים, עשור לאחר מכן הוו רק 70-80% ] התפקידים שנותרו פתוחים בפני נשים היו אלה בשכר נמוך, אחרים ציינו דרישות של גיל צעיר והופעה כתנאי קבלה, ונשים שהועסקו קיבלו שכר נמוך מעמיתיהם הגברים באותו תפקיד.

במהלך שנות ה- 2000 יותר ויותר נשים החלו להכנס למישור המוניציפאלי, עדיין בתפקידי ביניים אבל המגמה חשובה.