כשערכתי חיפוש בגוגל תחת הכותרת "נשים ברוסיה" או "מעמד האישה ברוסיה" לא מצאתי כמעט כלום , עברתי לשפה האנגלית ושם היה יותר חומר. עוד דבר שלכד את עיני כאשר ערכתי חיפוש, הייתה העובדה שכתבות/מודעות על השגת נשים רוסיות, השתרבבו לתוך הרשימה, מה שהחזיר לתודעה כי זהו אחד הסטראוטיפים שעמם צריכות הנשים ממוצא רוסי , בארץ, להתמודד וחבל.
תחנות המטרו של מוסקבה שיכולות לשמש כמוזיאון בפני עצמו. ציורי הקיר, הנברשות, פיתוחי הקיר והגודל…
כאמצעי זיהוי שימושי, במקום שהכל כתוב באותיות קיריליות ,שאינן נהירות לתייר המערבי ,העובדה שרכבת המתקרבת למרכז העיר, קול של גבר מכריז על התחנות וכשמתרחקים ממרכז העיר לשכונות מרוחקות מוחלף הקול המכריז לקולה של אישה, יכול לסייע במקצת.
את בניית המטרו התחילו בתחילת שנות ה- 30. גברים ונשים מכל ברית המועצות הגיעו למוסקבה כדי להשתתף בבנייה.
באחת התחנות בעלות השמות הארוכים, משך את ליבי ציור/פסיפס קיר ענק אשר תיאר את 'אמא רוסיה' בדמותה של אישה. האסוציאציה המיידית שעברה לי בראש הייתה – 'מריאן'! וכמו במהפכה הצרפתית כמאה עשרים שנה קודם לכן, דמות שהפכה לסמל, שמזוהה עם המהפכה , ועם המולדת, הייתה אישה. אצל הצרפתים ניצבת 'מריאן' ואצל הרוסים, ניצבת 'אשת הקולחוז'.
'מריאן', הצרפתייה, באה לציין את החופש והתבונה. אף אחד לא ממש יודע איך היא צריכה להראות, אך ברבות השנים קיבלה פנים שונות ובכך כוחה, כי רבים יכלו להזדהות איתה מכל שכבות העם, אך בכך גם חולשתה, כי היא רק סמל ולא ממש מציאותית. דמותה שימשה כסמל שהוטבע בבולים, במטבע הצרפתי שלפני היורו ובאינספור יצירות. אמרת מריאן אמרת – חירות, אמרת זהות לאומית.
הפסלת הרוסיה, ורה מוחינה, אשר יצרה את הפסל שנקרא 'הפועל'- ובידו פטיש ו 'אשת הקולחוז'- ובידה המגל ,סיפרה כי חלק מן ההשראה ליצירה שיצרה לכבוד היריד העולמי בשנת 1937 , שהתקיים בפריז,התבסס אכן על ההמנון הצרפתי ועל הפסלים של שער הניצחון בפריז.
הפסל, הפך לסמל מובהק של ברית המועצות וממשיך להתנוסס עד היום , מונצח בבולים וביצירות אומנות נוספות ברחבי רוסיה.
שימוש זה בדמות נשית הבאה לתאר רעיון, הוליד את הכינוי ה 'אישה הסמלית', שהפך כיום למטבע לשון הבאה לתאר התייחסות עקיפה אל האישה כאל רעיון נשגב העומד בסתירה מוחלטת ממצבה וממעמדה האמיתי בחברה
היא לא נישאה ולא העמידה יורשים ועל כן מינתה את בן אחותה, פיוטר ליורש העצר. האחיין היה צעיר ילדותי, חסר יכולת למשול, שלא התחבב על העם והאצולה. במצוותה הוא נושא לאישה את סופיה, שהפכה ליקטרינה ה- 2 והיא בת 15 בלבד. הצאר פיוטר ה- 3, מוצא את מותו מספר חודשים לאחר שהוכתר. ובשנת 1762 משתלטת יקטרינה ה- 2 על כס המלוכה בעזרת בני האצולה.
ובסוף העידן הקומוניסטי ב- 1990 נבחרה גלינה סמיונובה, אשר כיהנה עד 1991.
רעיונות הפמיניזם שהגיעו גם לרוסיה הצארית, היו נחלתם של האצילים,אך באו לידי ביטוי במתן חופש לנשים לעסוק בתחומים כגון אומנות וספרות, שעד אז היו נחלתם של הגברים. פיוטר הגדול, קידם את נושא החינוך לנשים, מה שיצר שכבה של נשים משכילות. אחת הידועות הינה הנסיכה שרמטייבה, אשר פרסמה בשנת 1767 את האוטוביוגרפיה הראשונה שנכתבה ע"י אישה ברוסיה.(Vowles 1999,p 14-15 )
לדמותה המיוחדת התווספה הילה של אומץ ודעות פוליטיות עצמאיות כאשר יחד עם נשים נוספות, קרובות משפחה של קבוצת הקצינים ובני האצולה, שמרדו נגד הצאר בשנת 1825 (הדקמבריסטים), הצטרפה לגברים שכעונש הוגלו לסיביר. שם, בתנאי האקלים הקשים, הפכו הנשים שהצטרפו לקרובי משפחתן לחוד החנית שייסדו מוסדות כגון ספריות, מרפאות, פעילות תרבותית וחינוכית וכמובן דאגו לתנאי המאסר הן של קרוביהן והן של אסירים אחרים, מה שקרוי היום שירות סוציאלי.
נשים נוספות מקרב האצולה היפנו את מרצן וקשריהן לטובת שינויים במעמדן של נשים ברוסיה.אנה פבלובה פילוסובה, בת למשפחה אריסטוקרטית ממוסקבה ואשתו של איש ממשל, יחד עם עוד שתי נשים [ מריה טרובינקובה ונדז'דה סטסובה], פעלו אצל הצאר כדי ליצור מערך של קורסים מתקדמים לנשים. אנה הייתה בין מייסדי הקרן לסיוע כספי לנשים ואחראית על קיום הקונגרס הכלל נשי ב- 1908.
סופרים והוגי דעות התחילו להתייחס לסוגיית מעמד הנשים, ביניהם היה לב טולסטוי ביצירתו 'אנה קרנינה' ואנטון צ'כוב.
ב- 1911, בקונגרס הנשים הסוציאליסטיות הבינלאומי, השני, שנערך בדנמרק, הציעה הפעילה קלרה זטקין, לייסד יום הזדהות שנתי עם הנשים העובדות מכל קצוות העולם, אשר נלחמו למען השגת שוויון זכויות כלכליות ופוליטיות . היא הציעה כי יום זה יצויין באמצעות אסיפות וצעדות למען השגת תשומת לב ציבורית. ליום זה קראה 'יום האישה הבינלאומי' ובראשיתו נקבע התאריך ל- 19/3/1911.
יום האישה צויין ברוסיה לראשונה בשנת 1913 במוסקבה ובסנקט פטרסבורג. שנה לאחר מכן , ב- 1914 ציינו את היום, בעוד מקומות ברחבי האימפריה. לקראת יום האישה , הוציאו לאור הועדה המפלגתית הבולשביקית , לראשונה את הירחון 'נשים עובדות' [ רבוטניסטה] ונקבע התאריך של ה- 8/3 לציון 'יום המאבק' עבור נשים עובדות .
המפלגה הבולשביקית, בהתבסס על התורה המרקסיסטית, לא ראתה את צרכי הנשים כשונים מאלה של הגברים ולכן קראה לנשים להצטרף אל הגברים במאבק להשגת זכויות ומעמד לכלל הפועלים. המושג 'פמיניזם' נתפס כשייך רק לעשירים ולבורגנים ועל כן יצר התנגדות ועויינות.
ירחון זה הפך לכלי ראשון במעלה בהעברת מסרים חברתיים, אך בגלל מלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנה זו הופסקה כתיבתו למשך שנות המלחמה. צעדת הנשים במרץ 1917,נוצלה ע"י המהפכנים הבולשביקים , שהצטרפו לצעדה והפכה למעשה להפגנה כנגד המשטר הצארי. ההפגנות והשביתות ברחבי המדינה גרמו לכך שהצאר התפטר. הממשלה הזמנית שהוקמה, הייתה הראשונה בעולם, שהעניקה זכות הצבעה לנשים.
המהפכה הבולשביקית, יצרה תקווה חדשה, בהיותה מהפכה של המעמד העובד- הפרולטריון,שדברה על הפסקת הדיכוי על כל צורותיו, יצרה ציפייה ותקווה עבור הנשים. המסר היה כי יהיה שוויון מוחלט בין גברים לנשים ומתן זכות ההצבעה הייתה אולי אחד ההוכחות לכך.
מעל דפי עיתון ה'אישה העובדת' נשמעו קריאות ל"שילוב ידיים" עם הגברים ליצירת חברה סובייטית שתעקור את הבערות מקרב הנשים, תארגן מחדש את חיי היום, יום של הנשים באמצעות בניית שירותים קהילתיים כגון- מעונות וגני ילדים, מטבחים קהילתיים, מכבסות קהילתיות ועוד.
רוח הקולקטיב והתרומה לכלל השתלטה. לקראת ה- 8 במרץ יצאו הנחיות ברורות איך לפעול ונעשו הכנות שכללו בתי ספר, בתי חרושת, בתי יולדות וכו'. תחרות הסתמנה בין מקומות עבודה ,שדאגו להכשיר את הנשים למקצועות יצרניים, ומתן פומביות לפעילות על פני כל השנה ביצירת שירותים ומוסדות שייעודם 'שחרור' הנשים מכבלי המשפחה ומשק הבית. פתיחתם של שירותים אלה כוון ל- 8/3 כחלק מהחגיגות.
שנות ה- עשרים של המאה ה- 20 אופיינו ברוח חדשה שבאה לומר כי נשים יכולות לעשות הכל כולל ניהול מדינה!, למרות שלא ראינו זאת בפועל. בשנות ה- 30 רווחה הדעה שנשים למעשה אינן מופלות יותר והשוויון הושג. טייסות עובדות ייצור, מדעניות ועוד, זכו לשבחים וכבוד.
מתחת לפני השטח המציאות מצביעה על גישה פרדוקסאלית, כיון שבמשטר הקומוניסטי לא ניתן מקום לשונות ולדעות אחרות פרט לדעות של השלטון. ארגוני נשים נסגרו, זכות ההצבעה שהושגה לנשים לא הייתה משמעותית במשטר של מפלגה אחת. הגישה ששלטה כי אין הבדל בין נשים לגברים יצרה קושי שלא דובר, לנשים שמחד השתלבו בשוק העבודה בתפקידים ומקצועות שונים אך לא זכו לממש צרכים, או לזכות ביחס תואם.
זכות לביצוע הפלות אושר, כבר ב- 1920 והפך את רוסיה למדינה הראשונה שחוק זה אושר, אולם בין השנים 1936- 1955 נאסרו שוב. חופשת לידה ארוכה אושרה, לצד בניית מסגרות הטיפול בילדים.
המדינה הכירה בזכויות שוות לנשים בחוקה הרוסית. שוויון זה מצא את ביטויו בעיקר במסגרת העבודה ובחינוך, הרבה נשים זכו לקידום בתפקידים והגיעו לדרגות ניהול בדרג ביניים אך לא זכו לקידום לעמדות כלכליות גבוהות ולא ברמה הפוליטית, מה שעמד בסתירה למערך הפרסומים וההסברה הרישמי.
למעשה הנשים מצאו עצמן במילכוד בו הן נאלצות לעבוד מחוץ למשק ביתן, בכל סוגי העבודות, כמו הגברים , אך נאלצו להמשיך את העבודה גם בביתן, בשונה מן הגברים. על הנשים חלו כללים אחרים ביחס למחויבותן למשפחה ולבית.
בשנות ה- 80 של המאה העשרים חל מהפך כאשר הקומוניזם סיים דרכו. המצב החדש איפשר לפעילות של ארגונים חברתיים ופמיניסטיים לצמוח מחדש, אבל המושג 'פמיניזם' עדיין לא היה בשימוש בגלל הקונוטציות הלא חיוביות שלו. הפעם הפ'מיניזם' נתפס כנשים שדאגו לקריירה שלהן במקום לביתן.
נפילת הקומוניזם יצרה בעיה כלכלית לנשים, כיון שתחת המשטר הקומוניסטי ניתנו לנשים הטבות, שכעת המדינה לא יכלה לתת, הן נתפסו כעובדות פחות אטרקטיביות, בגלל ה
טל הכספי שהן יצרו. מקומות עבודה שהופרטו פיטרו תחילה את הנשים[ בשנות ה- 80 נמצאו בשוק העבודה כ- 90% מהנשים, עשור לאחר מכן הוו רק 70-80% ] התפקידים שנותרו פתוחים בפני נשים היו אלה בשכר נמוך, אחרים ציינו דרישות של גיל צעיר והופעה כתנאי קבלה, ונשים שהועסקו קיבלו שכר נמוך מעמיתיהם הגברים באותו תפקיד.
במהלך שנות ה- 2000 יותר ויותר נשים החלו להכנס למישור המוניציפאלי, עדיין בתפקידי ביניים אבל המגמה חשובה.
פינגבאק: גורלות בוינה | ורוד עתיק