גם למילים יש מגדר

השפה היא מגדרית, העברית היא מגדרית- יש לנו מלים ב'נקבה' ומילים ב'זכר' ובעבר גם נקבע הכלל – אם יש גבר אחד בקהל, מדברים/ות בשפת 'זכר'. לימים ,שינו את הכלל ,אבל הוא היה כל כך מושרש בתוכנו, שעדיין מנחות, המדברות אל קהל של נשים, נוקטות בלשון 'זכר'.

האקדמיה ללשון, מביאה לנו כאן דוגמא להיותה של השפה מגדרית – " אנו נשאלים לעתים קרובות על מינם הדקדוקי של צירופים דוגמת אי-הבנהאי-הסכמה,תת-קבוצהדו-משמעות. צירופים אלו אינם צירופי סמיכות אלא צירופי תחילית ושם. מכיוון שתחיליות כגון אי-תת-דו- אינן מילים עצמאיות – אין להן מין דקדוקי משלהן. מינו של הצירוף נקבע אפוא על פי שם העצם: אי-הבנה מצערת, אי-צדק משווע; דו-משמעות תחבירית, דו-שיח מעניין; תת-קבוצה חשובה, תת-חום לא מוסבר.

הערה:
המילה חוסר נרדפת לעתים קרובות לתחילית אי-, אך איננה זהה לה במעמדה: מדובר במילה של ממש ולא בתחילית, ולכן צירופה לשם עצם יוצר מבנה רגיל של סמיכות. מינו של צירוף זה הוא זכר – כמינה של המילה חוסר. למשל: 'חוסר ודאות מוחלט', 'חוסר הסכמה מצער' לעומת 'אי-ודאות מוחלטת', 'אי-הסכמה מצערת'. "(http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/SugyotBeIvrit/Pages/25111301.aspx)

יש וצריך לעשות התאמות לשוניות, בהתאם לרוח התקופה , שינויים תרבותיים ועוד.

האקדמיה ללשון מנסה לעשות זאת- "המילה עוּבּר משמשת בלשוננו עוד מתקופת חז"ל לציון הוולד אשר בבטן אמו. ביסודה מילה זו יפה לזכר ולנקבה כאחד, ואולם מכיוון שבימינו אפשר לדעת את מין העובר כבר בזמן ההיריון – טבעי שנוצר רצון או צורך לגזור צורת נקבה למילה.
למי שההבחנה חשובה לו נוכל להציע את הצורה עוּבָּרה, על דרך שוּתף–שוּתפה, וברביםעוּבָּרות. אמנם בספרות חז"ל עוּבָּרה היא אישה הרה, למשל כפי שנאמר על חלק מסוגי התעניות "אין עוברות ומיניקות מתענות בם" (ירושלמי תענית ה:א, סד ע"ג). אך בלשוננו היום המילה עוברה אינה רגילה במשמעות זו, ולפיכך אין מניעה להשתמש בה במשמעות אחרת.
צורת נקבה אפשרית אחרת היא עוּבָּרית וברבים עוּבָּריות. חסרונותיה של צורה זו שהיא שונה יותר מצורת הזכר וכן שהיא זהה לצורת הנקבה של שם התואר עוּבָּרי, כגון 'תנוחה עוברית', 'התפתחות עוברית'."

(http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MivharTeshuvot/Pages/08081202.aspx)

אין האקדמיה מתערבת בקביעת המין והמספר של צירוף כשהוא בא בראשי תיבות המבוטאים כמילה. (לפי זה אפשר לומר 'מצ"ח חוקר' או 'מצ"ח חוקרת', 'ד"ש חם' או 'ד"ש חמה', 'התק"ם החליט' או 'התק"ם החליטה', 'נדל"ן מסחרי' או 'נדל"ן מסחריים'.)

רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?

השמות האלה הם ממין זכר:
צומת, וברבים צְמָתִים, ולפי זה: צומת מרומזר, הצומת נחסם לתנועה ואי אפשר לעבור בו.
עט, וברבים עטים, ולפי זה: עט נובע, העט החדש שקיבלתי אבד.
גרב, וברבים גרביים, ולפי זה: גרב אחד, גרביים אדומים.

השמות האלה הם ממין נקבה:
כיכר, וברבים כיכרות (במשמע שטח פתוח בעיר), ולפי זה: כיכר רחבה, הכיכר הומָה אדם.
מחבת, וברבים מחבתות, ולפי זה: מחבת עמוקה, מחבת חשמלית.

חפצים בסיומת הזוגי םַיִם המורכבים משני איברים זהים – רובם ככולם מינם הדקדוקי זכר:אופנייםמשקפייםמכנסייםמספריים.
לדוגמה: אופניים חדשים; משקפיים אפנתיים; מכנסיים ארוכים; מספריים חדים.

שמות אחדים מינם זכר או נקבה, כפי שעולה מן התיעוד בספרות העברית לדורותיה. למשל:
סכין: בלשון חז"ל – זכר ונקבה, וכך גם בימינו.
מטבע: בלשון חז"ל כמעט תמיד זכר, בספרות ימי הביניים ובספרות העברית החדשה – גם נקבה. ויש המעדיפים לשון זכר על פי לשון חז"ל ועל פי משקל המילה.
רוח, שמש, דרך, תהום: בלשון המקרא – זכר ונקבה; בימינו בעיקר נקבה.
כיכר (לחם): בלשון המקרא – נקבה; בלשון חז"ל – זכר ונקבה; בימינו – בעיקר נקבה.
פנים: בלשון המקרא – זכר; בלשון חז"ל – בדרך כלל נקבה; בימינו זכר ונקבה.
שדה: בלשון המקרא – זכר; בלשון חז"ל – נקבה; בימינו – זכר.
כוס: בלשון המקרא – נקבה; בלשון חז"ל – זכר; בימינו – בעיקר נקבה.

(http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot)

לחלק מהתפקידים קיימים רק שמות בזכר כגון "ראש עירייה/עיר"; "ראש ממשלה"; "רמטכ"ל" או הדרגות בצבא ובמשטרה – "אלוף"; "רב ניצב" ; "נגד בכיר" ועוד. כל אלה הם למעשה הוכחה לעובדה שבתפקידים אלה או בדרגות אלה אין נשים ולכן לא נדרשו  לכינוי המתאים לנשים. התחומים הללו מתמקדים במוסדות המוכרים כפטריארכליים – פוליטיקה, צבא וכוחות הביטחון, וכמובן דת. בנובמבר 2012 אישרה האקדמיה ללשון את השימוש במושג "ראשה" כמקבילה למושג "ראש" ,שהיה נהוג עד אותה עת ,גם לאישה בתפקיד, כגון "ראש הממשלה גולדה מאיר".

השינוי יצא לדרך בזכות התרעמותה של השופטת מרים נאור, שהתמנתה לתפקיד משנה לנשיא  בית המשפט העליון. השופטת נאור  פנתה לאקדמיה ללשון עברית בשאלה אם ניתן לקרוא לה משנה לנשיא בית המשפט העליון. עם קמץ מתחת לנון, בלשון נקבה.

בתחילה דחתה ועדת הדקדוק של האקדמיה את הבקשה ,מהסיבה ,שהמלה "משנה" כבר תפוסה בעברית. התייחסות מעין זו מלמדת כמובן על התייחסות בירוקרטית, טכנית ופורמאלית, מבלי להבין את הצורך החברתי שעמד מאחורי הדרישה.

השופטת נאור, לא וותרה ופנתה לנשיא האקדמיה ללשון – הפרופ' משה בן אשר ובמקביל  ערכה סקר בקרב שופטות ועורכות דין שכלל שתי הצעות – 'משנת' או 'משנה'. הנשאלות בחרו  ברוב קולות ,במלה 'משנה'.

שאלתה של השופטת נאור פרצה את הדרך למעשה לשינוי רחב יותר מאשר רק הכינוי 'משנה'. האקדמיה ללשון החליטה, שניתן להשתמש בצורת נקבה לכל תפקיד ,תואר, או דרגה ,שנושאת אשה. בצה"ל, תכונה חיילת טוראית ורב טוראית, אחרי קורס קצינים היא תכונה רבת סרן ואלופה. הטיית הנקבה לדרגות סגן וסרן טרם התקבלה. בתחום האזרחי – חשבת, ספרית, חזאית, שדרנית, שגרירה, אלופה, פרקליטה, קנצלרית, מנכ"לית ועוד. עם זאת, מליאת האקדמיה קבעה ,שאין הכרח להשתמש בלשון הנקבה אלא שניתן לעשות כן במידת הרצון. כאשר גם גישה זו תשתנה, נוכל לציין את השינוי כשינוי גמור!!

ביביליוגרפיה:

פרסומי האקדמיה ללשון עברית

וויקיפדיה

האקדמיה ללשון: מהיום אמרו ראשת הממשלה/ ניר חסון, 25/11/12, עיתון הארץ http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1872543

אודות is261

דוקטור למגדר וחינוך, יו"ר הוועדה למעמד האישה בהסתדרות, מנחה ומרצה בנושאי מגדר, מאמנת תעסוקתית ואימון לפרישה.
פוסט זה פורסם בקטגוריה עוד משהו על מגדר, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s