שפה אחידה – 'העצמה'

"…העצמת נשים ושילובן המלא על בסיס שוויוני בכל תחומי החברה…הנם יסודות בסיסיים בהשגת שוויון, פיתוח ושלום…" (Beijing+10  ) .

המושג "העצמה" ,מופיע באינספור הרכבים – כותרי הרצאות, סדנאות, קורסים, התבטאויות של פוליטיקאים ,אנשי אקדמיה ואנשים ברחוב. הוא משמש כמייצג קשת רחבה של תפיסות ואסטרטגיות, תוצאות או מטרות שיש לשאוף אליהן. כמו לגבי מושגים אחרים ,גם כאן,למרות השימוש הרב שנעשה במושג זה, במיוחד לאחרונה, הגדרתו אינה פשוטה וברורה כלל וכלל. חלק מאי הבהירות נובעת מן העובדה  שיש מושגים נוספים המתכוונים לאותם תכנים וערכים. כותבי המאמרים  משתמשים במקביל במספר כינויים שונים באותו מאמר והקשר.

במינוח האנגלי של  המושג :' empowerment'  חבויה המילה "כוח" (power ) בעל הקונוטציה  השלילית , המזכירה או מתייחסת  למאבק , שליטה ומלחמה. בעברית מתורגם המושג בשני אופנים –  "העצמה" , המתייחס לפעילות חיצונית של הענקת כוח ו"התעצמות" ,המתייחס לפעילות פנימית של גילוי הכוח  הקיים באדם והחבוי בו.

בשני האופנים , הקונוטציה של כוח היא במובן חיובי,ומתארת גם תהליך וגם תוצאה  (של התהליך)(Gutierrez & Maye 1995; Parsons 1991,2002; Simon 1990)

אבל לצד מרכיב ה"כוח" (power ) יימצא גם מרכיב ה"אני" (עצמי) ויחד הם יוצרים את – ה"כוח של עצמי".  בתפיסה  הדו-קוטבית (הדיכוטומית)[1] תוצב  ה'העצמה' בקצה אחד של הסקאלה ובקצה השני את  ה'חולשה', או 'מיצוב מוחלש', לעומת 'מיצוב חזק'. העמדה זו תיצור את הקשר הבל ינותק ביניהם. מושגי ה"חולשה- עוצמה" יוצאים מתוך הנחה בסיסית בדבר קיומו של סטנדרט רצוי (חברתי, כלכלי )שאליו יש לשאוף ולהגיע, והמקנה את הערך "עוצמה" או "חולשה" למצב , אדם או קבוצה.

העצמה 1

שוויון מגדרי והעצמת נשים היו בין שמונה המטרות אשר הקהילה הבינלאומית וחברות האו"ם התחייבו להשיג עד לשנת 2015 (MDG2000  ) .

 שילוב בין  "העצמה" ל " נשים" (העצמת נשים ), מוביל, במבט ראשוני להתייחסות אל נשים כקבוצה, וכאל עוד אוכלוסייה חלשה שיש לחזקה. אולם, אוכלוסיית הנשים לא רק שאינה מקשה אחת אחידה, אלא שהיא שונה מאוכלוסיות אחרות  בהיותה

 קטגוריה  בפני עצמה, לצידה של הקטגוריה "גברים".[2]

ברוב החומר שקראתי בהקשר ל"העצמה" זיהיתי מגמה ברורה המתארת תהליכי העצמה של אוכלוסיות, ביניהן גם אוכלוסיות נשים, במדינות המכונות "נכשלות", או תיאור קב' חלשות בתוך מדינות, המוגדרות כמבוססות, כגון מיעוטים אתניים, שבטים וכו'. גישת "ההעצמה" הזו ,מתבססת על חלוקה חברתית היסטורית, העומדת בבסיס התרבות  המערבית, הרואה עצמה כתרבות ההגמונית ובעלת הידע "הנכון" המקנה לה את זכות השליטה וההובלה. (Parpart ,Connely, Barriteau ed.2000)

התבדחות צינית , רווחת ,מצדם של גברים "ומה אתנו?,גם אנחנו צריכים העצמה" הובילה אותי  להתבוננות מעמיקה יותר ולהסקת מספר יסוד :

א.   יש להפריך את  המיתוס ,שרק נשים זקוקות להעצמה, המתבסס על תפיסה מוטעית בדבר היותן חלשות, בעוד גברים נתפסים כחזקים.  הצורך ב"העצמה" הוא נחלת הכלל  ואינו ספציפי לקבוצה מסוימת בלבד

ב.  המושג  "העצמה" מתייחס למצבי חולשה או לכלים מוחלשים, בראייה סובייקטיבית ולא רק כחולשה של אוכלוסייה  בראייה חברתית. התחושה או ההזדקקות להעצמה הן תלויות זמן, מקום ומצב .

ג.   יתרה מזו, "העצמה" היא פונקציה הבאה לידי ביטוי  בתחומים שונים, כך שהיותו של הפרט מועצם בתחום מסוים ,אינה בהכרח משליכה על תחום אחר ויותר מכל על תפיסתו העצמית של הפרט את עצמו, למרות הקשר ביניהם.

ד.  ההגדרה האישית בדבר "חולשה" אינה תמיד נהירה וברורה אף לאישה/איש  שבהם מדובר וכאן טמון שורש הבעיה – הגדרת  המצב או פיתוח המודעות . תהליך ההעצמה יכול להתרחש רק אם הושגה מודעות למיצוב המוחלש, בתחושה הסובייקטיבית או בתפיסה החברתית האובייקטיבית לכאורה. פערים בהגדרה נובעים מחוסר מודעות ומשימוש לא נכון במושגים, כתוצאה מלחץ חברתי ועל כן יש ליצור "שפה משותפת", אשר תהיה נהירה ומובנת לכולם.

א.          תהליך –  בו יכול  שינוי ,או מעבר ממצב (של חולשה) למצב (של שליטה) . ההעצמה מכוונת לשינויים בשלושה תחומים: אישי שינוי בתחושה המקרין על היכולת האישית (בתחום האישי); חברתי בתחום הקהילתי/ קבוצתי , אליו משתייך הפרט המועצם ;  מערכתי בתחום הארגוני .

זהו תהליך מתמשך ולא התרחשות חד פעמית .שינוי מהותי יתרחש, כאשר מושגות התוצאות בשלושת תחומי ההעצמה המוזכרים לעיל. (סדן 1997).

ב.           תוצאה – שינוי בתחושה  לגבי היכולת האישית להשיג שליטה במהלכים ומטרות, המתבססת על תהליך של בחירה[3] ( בחירה אסטרטגית) הנעשית מתוך מספר אפשרויות שונות ואמיתיות מבלי לשלם מחיר גבוה על כך (Kabeer 2001).

אחת הפרספקטיבות טוענת כי תהליך ה"העצמה" איננו חיצוני כלומר לא ניתן להעצים משהו אלא זהו תהליך פנימי בו האדם מתעצם בעצמו בעקבות סדרה של התנסויות. אין כאן מצב של "חוסר", המתמלא באמצעים מבחוץ, אלא גילוי הכוחות הקיימים והסרת המכשולים שחסמו אותם. על בסיס זה, פועלת תפיסת הטיפול המדברת על "חיזוק"; "מתן הזדמנות" ; "לאפשר" ו"להחזיר את השליטה ".

 ד"ר דהאן- כלב בביטוי "מנוחשלות" (1999 ) מצביעה על כך שהפרט, באינטראקציה עם הסביבה  והחברה חש חלש כתוצאה מחסימה פנימית המבוססת על ניסיון או שדר חברתי – חיצוני.  על כן נדרש גם תהליך חיצוני ,במקביל לתהליך הפנימי.  תהליך זה נועד לסילוק מחסומים חברתיים והשגת שיפור בתמריצים שנועדו להגביר את הנגישות ולהגדיל את ההזדמנות של פרטים או קב' לנכסים-  תהליך  הידוע בשם "הכללה חברתית" (Bennett 2002 )  המאפשר את קיום תהליך ה"העצמה" הפנימי , ושמירה על הישגיו.  Narayan 2002; Ravallion&Chen 2001)).

לתהליך מתלווה סדרה של התנסויות המשפרות או מחדדות מרכיבים התנהגותיים כגון תחושת ה"אוטונומיה" (Jeeyebhoy & Sathar 2001) במשמעות של עצמאות (independence) ,חופש בחירה ואי תלות.

ההעצמה היא אידיאולוגיה המאמינה כי העובדה שאנו לא חיים במנותק מסביבתנו  מחייבת  בעצם , קיום תהליך של   תלות הדדית (Interdependence) העובר בגמישות מהפרטי לציבורי ומהיחיד לקבוצה ומוכר גם כ"העצמה הדדית" (reciprocal empowerment ). (Kabeer 1998; Malhotra & Mather 1997)

זהו "כוח" פנימי  או "חוזק" ( strength ) המתבסס בין היתר על ידע ,כפי שעולה  מהפרקטיקה של הפדגוגיה הפמיניסטית המצביעה על הקשר בין "ידע" ל"עוצמה" (hooks, 1994; Connell, 1987), ידע  זה נחלק לשתי קטגוריות :

 ידע על ה"עצמי" – מודעות או ה"עוצמה הפנימית" הנובעת מההגדרה העצמית של הפרט ומביטחונו העצמי, באמצעותם  מתרחבת  ההשפעה, המוקרנת לסביבה ומחייבת –

 ידע על ה"אחר" והסביבה – הנחוץ כדי לקבל את ההסכמה הכללית, הקולקטיבית ואת השותפות  בין הפרט לסביבה ,המייצרת את  ה"העצמה ההדדית". (סדן 1997)

בתחום הידע, כמו בהעצמה מתקיים מעבר בין הפנימי לחיצוני ולהפך, כתהליכים בלתי ניתנים לניתוק, המתרחשים בהדדיות ותלויים זה בזה. מצב זה אינו מאפשר לכן לדעתי

לעשות הפרדה בין  "העצמה" כתהליך טבעי בחיי הפרט- תהליך פנימי , לבין "העצמה" כהתערבות מקצועית – תהליך חיצוני, שמטרתו לזרז את התהליך הפנימי של הפרט (סדן 1997).

העצמה 2



[1] גישה המאפיינת את החשיבה הפטריארכאלית, הגברית

[2] כקטגוריה היא חוצת קבוצות, שהרי נשים (כמו גם גברים) הן חלק אינטגראלי, בכל התייחסות וחלוקה לתת- קבוצות בעלות מאפיין קריטי משותף כגון : גיל (ילדים, קשישים), לאום, מוצא (מיעוטים), סטאטוס חברתי – כלכלי (מהגרים, עניים), מוגבלות (נכים) וכו'.

[3] שינוי מהותני בתפיסה או טרנספורמציה פנימית, נחוצה באופן בסיסי לעצם קיומה של "בחירה" (Nussbaum 2000; Kabeer 2001 ) השמוש במונחים של "בחירה חופשית" ו/או " חופש פעולה" אינם תמיד מותאמים לעולמן של הנשים ולכן יש פספוס במטרה לגביהם.

רשימה ביביליוגרפית

  1. בן אשר ישראלה (2009) – האם קורסי העצמה הם כלי לשינוי חברתי?, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת ETVOS LENARD
  2. דהאן–כלב הנרייטה (1999)/ מנוחשלות: עיוורון מיגדרי בתיאוריות פוליטיות ושקיפותן של נשים מזרחיות/, סוציולוגיה ישראלית כרך ד חוברת 2  , עמ'265-287
  3. סדן אלישבע (1997)/ העצמה ותכנון קהילתי, תיאוריה ופרקטיקה של פתרונות חברתיים אנושיים, הוצ' הקבוץ המאוחד
  1. Bennett Lynn (2002)/ Using Empowerment and Social Inclusion for Pro-poor Growth: A Theory of Social Change. Working Draft of Background Paper for the Social Development Strategy Paper. Washington: World Bank
  1.  Connell, R. W. (1987)./ Gender and Power: Society, the Person and Sexual Politics. St U. Press
  1. Gutierrez, L. M., DeLois, K. A., & GlenMaye, L. (1995). Understanding empowerment practice: Building on practitioner-based knowledge.Families in Society, 76, 534–542
  1. Hooks, b. (1994). Teaching to Transgress: Education as the Practice of Freedom. Ne York:Routledge
  1.  Jeeybhoy.S.J and Z. A.Sathar (2001)/ Women's Autonomy in India and Pakistan: The Influence of Religion and Region: Population and Development Review 27 (4):687-712
  1. Kabeer N. (1998) 'Money Can't Buy Me Love?' Re-evaluating Gender, Credit and Empowerment in Rural Bangaladesh IDS Discussion Paper 363
  1. Kabeer N. (2001) Reflections on the Measurement of Women's Empowerment in Discussing Women's Empowerment- Theory and Practice. Sida Studies No 3 Novum Grafiska AB: Stockholm
  1. Malhotra A & Mather M. (1997) "Do Schooling and  Work Empower Women in Developing Countries? Gender and Domestic Decision in Sri Lanka" Sociological Forum 12(4): 599-630
  1.  Narayan Deepa (ed) (2002) Empowerment and Poverty Reduction: A Sourcebook. Washington: World bank
  1. Nussbaum M. (2000) Women and Human Development: The Capabilities Approach New York: Cambridge Press
  1. Parpart J. L., Connely P. M. , Barriteau E. V. editors(2000) / Theoretical Perspectives on Gender and Development Copyright 2000 © Commonwealth of Learning
  1.  Parsons, R.J. (1991). Empowerment: Purpose and practice principle in social work. Social Work with Groups, 14, 7–21
  1.  Ravallion Martin and Shaohua Chen (2001) Measuring Pro-poor Growth Policy Research Working Paper no. WPS 2666 Washington: World Bank
  1. Simon B.L.( 1990) Rethinking empowerment. Jurnal of  Progressive Human Services 1 (1),27-
  1. UN Beijing + 10, www.un.org
  1.  (UN (United Nations) 2000 Millennium Development Goals – MDG (2000

www.un.org/millenium/declaration

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s