אימהות – תפקיד, מוסד, מיתוס

יכולת ההולדה ניתנה לנשים כפי שכתוב בפרק ג' " …כי בעצב תלדי בנים…"[1] חוה, היא האישה הראשונה ,המוזכרת בתנ"ך וגם האישה הראשונה עלי אדמות, "הבנת סיפורה של חוה…הוא המפתח להבין את האישה בתפישה כוללת מאד ובסיסית מאד…" אומר שטיינזלץ ,(שטיינזלץ:1983 :9). היא ארכיטיפוס לדמות האישה בתרבות המערבית, המתבססת על התנ"ך.

הדמות הנשית בתנ"ך "…מופיעה על הבמה רק כשהיא מגיעה לגיל נישואין ומשך שהותה שם, נקבע באופן כללי, עפ"י השפעת מעמדה כאם על מעמדו של בנה…" (פרדס 1996:61)

לחילופין , העם היהודי או  האדמה, הן הדמות הנשית הארכיטיפית,בתנ"ך. דמות נשית זו מופיעה בשני תפקידים : א. רעייה, אהובה ; ב. אם (קמיר 2004 (ב)) . גם הציונות ,כבתנ"ך, מתייחסת לנשים בשני תפקידים מרכזיים:

א.    הרעיה

ב.     האם ועקרת הבית ( שיפמן , 2001)

ליכולת ההולדה של האישה נתפר תפקיד שלם – תפקיד האמהות, שהפך לתפקיד מזהה נשים ואף מחליף את הזהות הנשית ,שכן אישה = אימא, גם אם בפועל אינה אם. הציונות פיתחה "דת –משפחה" (ביאל 1994) על בסיס מושג "האם היהודייה" שהפך למושג נרדף להקרבה  ל דאגה חום ואהבה ,מסירות אין קץ  שכל חייה סביב ילדיה והיא עיתים חיה וקיימת רק עבורם(Alvarez, 1972 ) . במקום אישה בעלת שם וקורות חיים יש דמות נשית ערטילאית בתפקיד – האימא.

על קרקע זו נבנה תפקיד "האם הציונית" שהייתה ערך מרכזי בציונות.

לתפקיד ה 'אמהות' בכלל, יש מספר היבטים:

  1. 'אמהות'  כמשאב -כפי שנפוליאון(בארון מק-ברייד 1978 ) וגברים רבים לפניו ואחריו ראו ביכולת הילודה- אמצעי לשכפול הכוח – כוח העבודה, כוח הביטחון וההישרדות ומכאן כוח ההשפעה והשליטה. באופן בוטה "מכונה לייצור ילדים"

             קריטריון זה אומץ גם ע"י החברה היהודית הציונית שקבעה כי -תפקיד האישה  הישראלית ללדת והרבה – באג'נדה הישראלית אישה צריכה ללדת לפחות ארבעה ילדים[2] . המדינה עודדה את הילודה באמצעות "שטיפת מוח" לצד הטבות כספיות[3] . עפ"י הדיווחים הסטטיסטיים אישה מערבית יולדת  כמעט ילד אחד למשפחה בעוד האישה היהודייה – הישראלית בממוצע יולדת  כמעט 3 ילדים למשפחה. (דו שנתון סטטיסטי 2005)

  1. 'אמהות' כערך חינוכי וחברתי- בספרו "אמיל"( 1897  ) מתאר ז'אן ז'אק רוסו את האידיאל הגברי והאידיאל הנשי אשר יושגו באמצעות החינוך – כלומר, החינוך מבנה את ה 'תפקיד'  המיגדרי. הנערה  צריכה  ללמוד אומנות, ספרות, שירה, מלאכת יד וכלכלת בית – זה יפתח  בה את  הרגישות והאסתטיקה – אשר יסייעו לה להיות רעיה טובה ואם.  המושג "אימא" הופך למושג נשגב וקדוש, כך שהוא מחייב מבחינת ציפיות והתנהגויות, אך אינו מאפשר עצמאות ועמידה על זכויות של הנשים-אמהות /מול תפיסה מקודשת זו עומדות נשים בשר ודם שנשכחו בדרך.

בציונות ראו את תפקיד האימהות ,ככרטיס כניסה לאומי ואזרחי   מילוי תפקידן כאימהות, נתפס כזכות וחובה גם יחד וכהמשך רציף לתפקיד שמלאו הנשים במהלך הדורות. הנשים היו צריכות לדאוג לדור הבא לא רק מעצם הולדתו אלא גם ע"י חינוכו.   "…האמהות היא החובה המרכזית והפריבילגיה של האישה היהודית. היא זו העושה אותה לגיבורה והיא זו המקנה את כרטיס הכניסה לקולקטיב הישראלי…(ברקוביץ,2001) חלק מהכניסה לקולקטיב היה ע"י התמודדות עם  מות בעיקר  זה של הבנים, מעין מעשה העקדה החוזר על עצמו.

  1. 'אמהות' כמיצוי אישי –  ."ההצהרה כי ילד הינו מטרתה העליונה של האישה …" כפי שדה- בובואר  (1949)  חשפה את המיתוס שקבע כי לאישה אין זכות קיום מבלי שתהא לאם. בדת הנוצרית אף מצאו פתרון של "אם רוחנית" עבור נשים שבאופן ביולוגי לא ילדו אך שימשו מודל וסמל (כנען –קדר, 1998),כדוגמת הנזירות, ש'נישאו' לאל ובחרו שלא ללדת ילדים משלהן, אך ראו בכל הילדים את ילדיהן.

בציונות ,ילדים הם חלק ממגדירי הזהות הנשית והישראלית – כמות טיפולי הפוריות המתבצעים בישראל היא מהגבוהות בעולם המערבי  (קדרי הלפרין 2004 ).  חוסר היכולת ללדת דוחף נשים למלחמת חורמה בעקרות גם במחיר אישי כבד. בהעדר הצלחה ,פונות נשים לאלטרנטיבות ,כמו אימוץ ופונדקאות ובלבד שיהיו ילדים.

  1. 'אמהות' כמיצוי חברתי – אמהות הקנתה כבוד (דה בובואר 1949 ) ומיצוב חברתי , בעיקר אמהות לבנים (  Thompson, 1972 ;יאלום 2001), הנחשבים לממשיכי האב והמשפחה. המאבק על האימהות, הוא סיפור שראשיתו בתנ"ך עת שרה התפללה לאלוהים, כדי שיאפשר לה להיות אם אפילו בגיל מבוגר. סיפורן של הנשים העקרות ומאבקן להפוך לאם מלווה אותנו בסיפורי התנ"ך ואחר כך במהלך ההיסטוריה.

הולדת בנים הקנתה כבוד ומותם בקרב הקנה כבוד מכופל. תיאורי האם השכולה או הרעייה האלמנה באין ספור שירים, סיפורים ,המהווים את המיתולוגיה הציונית,שעברה להיות המיתולוגיה הישראלית ,הציבו את האם והרעייה כנשגבות מעם, תוך הקניית זכויות חברתיות ממשיות[4] או תפיסתיות.

ההתייחסות להיותה של האישה אם, ממשיך ללוות אותנו ועולה וצף מדי פעם, כערובה למי שהן- קונדוליסה רייס מזכירת המדינה האמריקאית ואנג'לה מרקל הקנצלרית בגרמניה, למרות עמדותיהן הבכירות והמשפיעות , אליהן הגיעו, נתקלו בעוינות על רקע היותן חשוכות ילדים.

האפשרות לבחור להיות אם אינה קיימת כמעט בחברה הישראלית, תופעה הקיימת במדינות אחרות, כאשר נשים ו/או זוגות בוחרים שלא ללדת מתוך אידיאולוגיה ולאו דווקא מכשל רפואי.

  1. 'אמהות' ככוח –  למרות הכוח הטמון ביכולת ההולדה שכן עתיד האנושות נתון בידי האישה, לא נוצל פוטנציאל זה כראוי ע"י הנשים עצמן באופן עקבי וסיסטמאתי, נהפוך הוא, יכולת זו נתפסה כחולשה, מגבלה ו"עונש" היוצר את מצב הנחיתות בין האישה לגבר. (גולדמן 1897).

גם בחברה הישראלית,לא נוצל פוטנציאל זה כראוי ע"י הנשים ,פרט לפעמים בודדות. אחד המקרים הללו היה השימוש בתפקיד ה"אמהות" ,תפקיד  לגיטימי ומוערך בחברה , כאמצעי להתנגד למלחמה ולכיבוש[5].

  1. 'אמהות' כרוח הקולקטיביות –  דמות האישה כ"אם" מסמלת בתרבויות השונות את רוח הקולקטיביות– " אימא אדמה" ;"אימא רוסיה" (יובל דיוויס1977); בקפריסין, שצבאות התורכים פלשו אליה העמידו כרזות של אישה פליטה כמייצגת את כאב העם ועוד.

המרכיב המרכזי של האישה הציונית האידיאלית, הוא תפקיד האמהות- אם המשפחה במרחב האישי הפרטי ואם האומה במרחב הציבורי (אלבוים-דרור 2001)

הציונות דברה על הקמת חברה חדשה, כדי להקים מבנה חברתי חדש יש לשנות תחילה את התא הבסיסי המרכיב כל חברה ,את התא המשפחתי, שינוי שכזה הוא בבחינת שינוי מעמדה של האישה .על כן, בחברה החדשה ,יש להגדיר מחדש את תפקיד האמהות.  השתתפות האישה כחברה שווה בחברה המתהווה, מחייב איחוד המרחב המשפחתי עם המרחב הציבורי, המקצועי והפוליטי.

הדרך לכך הייתה ע"י הוצאת התפקידים הביתים מידי האישה ויצירת קהילה קואופרטיבית שתתן את השירותים האלה במשותף.אלבוים דרור 1992 ) על כן חזון הציונות היה הקמת הקיבוצים כקהילות קואופרטיביות. אולם הקיבוצים לא היו נחלת כלל האוכלוסייה ,כך שנוצרו שני מודלים של אמהות באותה חברה:

א.    המודל המסורתי- האינדיבידואלי – בו האם הביולוגית מלאה את כל הפונקציות, אך התחרתה עם אם אידיאולוגית חזקה ,שתבעה את שייכות הילדים בעיקר הבנים, ללאומיות ולמולדת ,בדמות הגיוס לצבא והנכונות להקריב את החיים עבור המדינה.

ב.     המודל החדש- הקולקטיבי /הקיבוצי – האם הביולוגית התחלקה עם האם האינסטרומנטאלית (המטפלת) ועם האם הרוחנית (המורה, המחנכת, שגילמו את האידיאולוגיה)

בשני המקרים ניצבה האמהות בקונפליקט עם הלאומיות, קונפליקט  שהצטרף לזה של הנשיות עם הלאומיות, בהיותה רעייה של חיילים לא פחות מהיותה אם של חיילים וחיילת בעצמה.

קונפליקט נוסף ,שהולידה האמהות הקולקטיבית ,הייה הפגיעה בדימוי הנשי עליו גדלה והתחנכה מזה דורות האישה היהודייה. עיקר כבודה וקיומה נסב סביב הילדים שכעת נלקחו ממנה ועוד בשם ה"שחרור" שלה!

את תפקידי האמהות החלופיים מלאו נשים אחרות, כך שתפקידי הטיפול והחינוך הבסיסיים ,לא הופקעו מידי הנשים ,רק הועברו באופן גס ובוטה מהאישה המולידה לאישה בעלת התפקיד החברתי. זהותה הנשית של האישה בקבוץ , ספגה מכה קשה ולא נתנה לה כל אפשרות להביע עצמה או להתנגד. ברבות השנים, הסתבר כי הנשים   חשות יחס אמביוולנטי לקולקטיביות אותה הן מסמלות ושממנה הן בעצם מודרות.

בשל היותה של המדינה בהתהוות ואחר כך כמדינה, מקום מפלט ליהודים מכל קצות הגלובוס, בנוסף לנוכחות של חברות נוספות כגון החברה הערבית והבדואית, נצפה קונפליקט בין-תרבותי, לגבי סגנונות טיפול שונים ו 'סוגי אמהות'. המאבק היה בין 'אמהות אירופאית' או מערבית ,לבין 'אמהות מזרחית', או של ארצות הלבנט, כשהחברה הערבית כלולה בתוך הגדרה זו.

הפמיניזם חשף והגדיר מחדש מושגים רבים. החל מאמצע המאה ה-19 עלתה לדיון הציבורי ,השאלה  האם האישה  מיועדת להיות אם ורעיה בלבד או שיש בה משהו מעבר לזה[6].

למרות מרכזיותו וחשיבותו של תפקיד ה"אמהות",הוא מעמיד את האישה  בעמדה של מוגבלות פיזית[7],נפשית ותפקודית, תוך הקטנת חופש הבחירה שלה ובניית  מסכת שלמה של איסורים וטאבואים,  אשר עונשים כבדים בצדם; שליטה בגופה ובהחלטותיה לגבי הריון ולידה[8]  כפיית סטאטוס המתעלם מהיותה אדם והפיכתה לאובייקט וסמל- ה"אמהות" נתפסת כמשהו טהור ומכאן שעל כלל הנשים (שכן כולן לצורך כך הן אמהות בהווה או לעתיד בשל הפוטנציאל הגלום בהן), להיות צנועות, חסודות וטהורות.

לתפקיד האמהות יש הרבה מאד מיתוסים וסופרלטיבים, שבנו עולם מושגים שלם, בין היתר את המושג "אינסטינקט אימהי". היכולת הביולוגית ללדת מלווה בפעילות אינסטינקטיבית להגן על הצאצא , לשמור על חום גופו ולהזין אותו. הנכונות של הנקבה – האישה – האם ,להקריב מזמנה ממרצה, להיחשף לסכנה קיומית ולעשות מעשי גבורה כדי להציל את הצאצא שלה יצרו את המושג "אינסטינקט אימהי", שהועלה לדרגת מוסד מקודש.  האנתרופולוגית מרגרט מיד  (1954) טענה כי פרקטיקות אימהיות ודרכי גידול ילדים הן אוניברסאליות ויש קווי דמיון בין אמהות בדרכי טיפולן ודאגתן לילדים.

זה רק חיזק את  אחד המיתוסים הבסיסיים שאישה נולדת עם "האינסטינקט האימהי" ,אינסטינקט ,שאין אותו לגברים וכי זהו אינסטינקט אוניברסאלי לכל הנשים בין אם ילדו ובין אם לאו. לכן זהו תפקידן הבלעדי – לטפל , לחנך ולדאוג לכל צרכיו של התינוק.

בהעדר אמירה כל שהיא מצד הנשים ,לגבי תחושותיהן כאמהות, הצליח מיתוס נוסף להשתמר שנים רבות – הנשים שמחות ביכולתן ללדת ונהנות מתפקידן. הפמיניזם חשף את עובדת אי שביעות הרצון של הנשים מתפקידן זה, את התסכולים הרבים, הקשיים הפיזיים שהחלו עוד בתקופת ההיריון, הלידה ואחר כך בזמן גידול הילדים.

ההתנגשות שבין ה"נשיות" ל"אמהות" מובלטת בחשיבה הפמיניסטית בת זמננו הרואה בתפקיד ה"אמהות", שהחברה יצרה, את המכשיר הפטריארכאלי המובהק לדיכוי האישה והוויתור על ה "אמהות", ראו כפתרון לבעיה. פמיניסטיות רבות עמדו במצב אמביוולנטי לגבי מושגי ה"רעייה" וה"אמהות", שכן תפקידים אלה הגבילו את התפתחותן של נשים. חלקן היו רווקות או חסרות ילדים בעצמן, ועל כן  נמנעו לעסוק בנושא מתוך חשיבה כי אי חוויית הנושא אינו מקנה להן זכות לדבר עליו. מרבית הנשים בחברה הקפיטליסטית חיות  במצב של ניגוד ומתח מתמידים בין שני תפקידיהן-פרודוקציה (ייצור) ובין רפרודוקציה (לידה) (בובר-אגסי 1986) מאוחר יותר החלו לעסוק בנושא מהיבטים שונים, תוך הבנת חשיבותו לזהות הנשית ולשינויים הנדרשים, על מנת להשיג שינוי במעמדן של נשים.

בגלל תפקידים אלו,  הפכה האישה למייצגת את הזהות הקולקטיבית של אומה,לאום או דת. ככל שהגברים חשים מאוימים ,הדבר מתפרש  כאיום על הקולקטיב  ותופעות הפקוח על הנשים יהיו יותר תכופות וקשות( אירן לאחר הפלת השח  כדוגמא)  ,כי הפגיעה באישה ,היא בעצם הפגיעה בכבוד הגברי.

העובדה שלהפוך לאם קשור בלהיות נשואה , מובילה להבנה כי הקשר הכפול של תפקיד ה"אמהות" לצד  תפקיד ה"רעייה"[9], יוצר רשת סבוכה של איסורים ומגבלות על הנשים. שני התפקידים, קשורים זה בזה במרבית התרבויות אך בוודאי בתרבות היהודית .

סולם הערכים של החברה היהודית, בהסכמתן המלאה של הנשים (גרוסמן 2001) ייחסה ערך עליון להולדת ילדים ולביצורה של המשפחה היהודית. השקפה זו מתבססת על התנ"ך  כמקור  לקביעת מושגי היסוד החברתיים וביניהם  מושג ה"אמהות" וה"רעייה":

  1. האמהות כתפקיד נשי – בסיפור אדם וחווה (בראשית ג') מוגדרים תפקידי המגדר אשר ילוו אותנו ואת התרבות המערבית עד ימנו: הגבר – "בזיעת אפיך תאכל לחם…" – עבודה; והאישה "…בעצב תלדי בנים" – ההולדה. חשיבות התפקיד הנשי- האימהי "ההולדה" מופיע כחוט השני בכל סיפורי המקרא באמצעות הסיפורים על  ה"עקרות" המאפיינים שתיים מן האמהות המקראיות[10] – שרה ורחל מדגישים את חשיבות הלידה שבלעדיה אין האישה ממלאה את תפקידה ומעמיד אותה במעמד נחות בהירארכיה המשפחתית . עקרות מצד האישה נחשבת עד היום לעילת גירושין מוצדקת עפ"י החוק הדתי.
  1. ההולדה היא מצווה אלוהית – הציווי האלוהי "פרו ורבו" משמש כתשתית הרעיונית למעשה ההולדה. ריבוי הילדים נבע מההבטחה האלוהית לאברהם כי  "…ארבה כחול על שפת הים…" (בראשית כב,יז') בהקשר של הרחבה וגידול העם היהודי  "…יהפוך לגוי גדול…". (בראשית מד, ד')
  2. הנישואין קשורים למצוות פרו ורבו – על מנת לממש ציווי אלוהי זה יש להינשא ורק במסגרת זו ניתן ללדת ילדים. (יאלום 2001) מוסד הנישואין ביהדות הוא ערך מרכזי ומקודש, הנישואין הן חובה ומצווה כאחד, אולם עפ"י הדת היהודית האישה הנישאת היא קניין הבעל ולא ישות עצמאית שוות זכויות. . ( גרוסמן, 2001)

המאבק הפמיניסטי התפצל לשניים אך נותר בתוך ההבניה החברתית הציונית:

א.    הפמיניזם שדגל בהזדמנויות שוות לנשים ולגברים – הפועלות והחלוצות שנלחמו לעבוד כמו הגברים והקימו הכשרות לנשים ,השתתפו בכוח המגן ודרשו להיכלל בין קובעי המדיניות.

ב.     הפמיניזם שראה באמהות כדרך עיקרית לתרום למאמץ הקולקטיבי, הן דרשו שוויוניות על בסיס השונות ולכן טבעו התאמת תנאים למצב בו הן גם אמהות וגם עובדות. (קמיר2004 א' )

השיח עמו נפגשתי במהלך עבודתי מוכיח את העובדה כי המושג "אימא"  ו "רעייה" מהווה קונסנזוס בחברה הישראלית עד היום. תפקיד ה"אמהות"  וה"רעייה" טבוע היטב בזהות הנשית הישראלית, עד כי אין כמעט אישה שאינה מציינת עובדות אלו כשהיא נדרשת לספר על עצמה. נשים רואות בעובדת היותן אמהות גאווה, שביעות רצון על ההישג ולכן הן מציגות עצמן באמצעות היותן אמהות.

ה"אמהות" משמשת כהסבר לגיטימי  לאי עשייה/אי  השתתפות/העדר זמן פנוי. או לחילופין כהסבר לזמן פנוי וצורך בהתפנות לצרכיהן, בעקבות יציאת הילדים מן הבית או שינוי בסטאטוס המשפחתי (גירושין, אלמנות).

האחריות שנלווית לתפקיד האמהות מועברת מאוחר יותר   כאשר האישה  הופכת לסבתא,וממשיכה   לראות עצמה מחויבת הן לילדים והן לנכדים , מחויבות אדוקה וחסרת פשרות.


[1] התנ"ך בגישתו הפטריארכאלית מציב לאישה תפקיד אינסטרומנטלי- ההולדה אבל מתייחס להולדת בנים , תוך התעלמות מן האפשרות להולדת הבנות, מדבר על שייכות הילד לאב, דרך תיאורי השושלות " …ולמך הוליד את…" וממשיך בהטלת אחריות החינוך של הבנים בלבד, על האב "…והגדת לבינך…" התנ"ך מייחס את הולדת העם לגבר –אברהם ומציין "כי את זרעך ארבה כחול על שפת הים" (בראשית כב' 17)

[2] כדברי דוד בן גוריון "היעוד המיוחד של האישה, יעוד האמהות , אין בחיים ייעוד גדול ממנו"

[3] מענק לידה, נקודות זכות בשכר לאמהות לילדים, ככל שיש יותר ילדים הסכום הכספי גדל, תשלום קצבת ילדים בגין כל ילד, גם כאן הסכום הכספי גדל ככל שהיו יותר ילדים עד שלאחרונה שונה התעריף ואף קוצץ.

[4] קבלת קצבה והטבות כספיות אחרות מהמדינה בגין אלמנותה או היותה אם שכולה.

[5] תנועת "ארבע אמהות", לקחה את תפקיד האם ואת זכותה החברתית, כאם של החיילים בפועל או שבמטפורה, להתנגד לגברים – הגנרלים, ולדרוש להפסיק את המלחמה וההרג. נעשה כאן שימוש באותו אלמנט רק לכוון הנגדי.

[6] מתוך סכומי הרצאות באוניברסיטה העברית בירושלים ,בחוג למחשבה מדינית מודרנית,של דה שליט אבנר, ד"ר ,2003

[7] תקופת ההריון ואחר כך הלידה מעמידה את הנשים בפני שינויים פיזיולוגיים והורמונאליים הבאים לידי ביטוי בקשיי הליכה, עייפות, תחושה לא טובה , בחילות, ועוד, היוצרים קשיים התניידות, צורך בליווי והסתייעות ואפילו אישפוזים ארוכים לשמירה עליה ועל העובר.

[8] חוקים נגד הפלות, חוקי פיקוח על ילודה ועוד

[9] תפקיד עתיק יומין ששורשיו קדומים אך מתבססים על אותו מקור – שוליות ונחיתות האישה ביחס לגבר,המבוסס על סיפור בריאת האישה "עזר כנגדו" (בראשית ב') ויחסי הגומלין ביניהם ,שהושתתו על "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג') (יאלום , 2002)

[10] נושא העקרות והאמהות נידון בהרבה פרקים בכל התנ"ך.

ביביליוגרפיה

אלבוים דרור רחל (1992)/ נשים באוטופיות הציוניות בתוך ירחון קתדרה מס' 66 , עמ' 111-143 טבת תשנ"ג

אלבוים-דרור רחל (2001)/ האישה הציונית האידיאלית,  עמ' 95-115 בתוך התשמע קולי –ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, עורכת יעל עצמון, הוצ' הקבוץ המאוחד ומכון ון ליר

בארון מק ברייד אנג'לה (1978)/ התפתחותן של אמהות,עברית ש. גולדשטיין, הוצ' רשפים

בובר- אגסי יהודית (1986)/ מעבר למרקסיזם: מבעיות המחקר הפמיניסטי, בתוך ירחון  "נוגה" גיליון 12 , קיץ

ביאל דוד (1994) / ארוס והיהודים, הוצ' עם עובד ת"א.

בן אשר י. (2009)/ האם קורסי העצמה לנשים הם כלי לשינוי חברתי?, עבודה לתואר דוקטור, אוניברסיטת ETVOS LENARD

ברקוביץ ניצה (2004)/ אזרחות ואמהות, בתוך י' פלד וע' אופיר עורכים ,ישראל: מחברה מגויסת לחברה אזרחית?, הוצ' הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר ,ת"א עמ' 206

גולדמן אמה (1897)/חמישה מאמרים פמיניסטיים עריכה ותרגום לעברית רוזנבליט דפנה, הוצ' פרדס, 2005

גרוסמן אברהם (2001)/ חסידות ומורדות, נשים יהודיות באירופה בימי הביניים, הוצ' מרכז זלמן שז"ר

דה בובואר סימון (1949) /המין השני  ,הוצ' בבל , מהדורה חדשה 2001

יאלום מרילין (2001)/ תולדות הרעייה, מעמד האישה הנשואה מימי קדם ועד ימנו, תורגם ב- 2005, הוצ' ענרת זמורה ביתן דביר

כנען-קדר נורית(1998)/ האישה ודימוייה באומנות ימי הביניים, הוצ' משרד הביטחון

פרדס  אילנה ( 1996)/ הבריאה לפי חוה- גישה ספרותית פמיניסטית למקרא, הוצ' הקבוץ המאוחד, ת"א, בתוך נשים ומסכות /חיה שחם (2001), הוצ' הקבוץ המאוחד

קדרי – הלפרין רות  קארו ענבל עורכות (2005)/נשים ומשפחה בישראל דו שנתון סטטיסטי, הוצ' המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רות ועמנואל רקמן הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר אילן

קמיר אורית ( 2004 א') /שאלה של כבוד, ישראליות וכבוד האדם  הוצ' כרמל

קמיר אורית (  2004 ב')/ רצון בת המלך – כבודה: הזמנה לפמיניזם ישראלי ,בתוך כתב העת " תרבות דמוקרטית", מס ' 10, מאי

שטיינזלץ עדין(1983)/נשים במקרא, , הוצ' משרד הבטחון ספריית האוניברסיטה המשודרת.

שיפמן סמדר(2001)/ תודעה נשית בסיפר הציוני" ' היא נכונה לקבל על עצמה דמות זו שהוא מלביש

לה בדמיונו'  עמ' 189 – 203 בתוך,העבריות החדשות נשים בישוב ובציונות בראי המגדר  עורכות

 מרגלית שילה; רות  קרק ; גלית חזן רוקם. הוצ' יד בן צבי , ירושלים

התנ"ך

Alvarez A.(1972) /The Savage God, New York Random House, p.39

Mead Margaret (1954)/ Bathing Babies in Three Cultures

Rouseau J. J. (1762)/ Emil or Treatise on Education, translated by William H. Prometheus Bks U.S, 2003

 Thompson. M. Clara(1972)/ On Women ed. Maurice R. Green, New York

Yuval-Davis Nira(1977)/ Gender and Nation, London

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s