אגו מניע את העולם

האימון, כשיטת עבודה וככלי ,מאופיין בפרופיל נמוך של 'אגו'[1] מצד המאמן/נת ובכך מתאפשרת נקודת המיקוד על המתאמן/נת.

 לאמן אנשי/נשות עסקים ולא כל שכן מנהלות/ים, הרי שאחד ממאפייני המפתח יהיה האגו שלהם/ן,כמניע או מעקב, מפריע או מקדם. "בקרב אחוז לא מבוטל  מבין  המנהלים והעובדים בחברות משחק האגו, עד היום, תפקיד משמעותי (ולעתים מוגזם) בתהליכי העבודה השונים." (האגו בעבודה / בועז נחמד)

 במדינת ישראל  ,החברה מגדירה עצמה  באמצעות ערך "הכבוד"  ולא באמצעות ערך "השוויון" (קמיר 2004 (א) ) ,כשעת המושג 'כבוד' מחליף לפעמים המושג 'אגו' – יש לו אגו נפוח- נוהגים לומר, מהווה סיבה נוספת וחשובה לדון על ה 'אגו', שכן האימון מתרחש בתוך סביבה חברתית, שאין ספק משפיעה על      המתאמן/ת.

 ה'אגו', זוכה גם לסווג מגדרי כאשר נוטים לייחס שוני בין ה 'אגו הגברי', היותר בולט ומוחצן, אלים, מהיר להישלף ולהניע את ההתנהגות וההתנהלות, לבין ה 'אגו הנשי'.

יש החושבים כי לנשים אין כלל 'אגו' במובנו הרווח – 'כבוד', הנחה זו אינה נכונה, אבל בגלל סט של תכונות המאפיינות את הנשים יותר מאשר את הגברים, נוטים לחשוב כך. על ה'אגו הנשי' נרחיב בהמשך. כחברה המושתת על ערך ה"כבוד" מרכיב ה 'כוח'  הוא מרכיב דומיננטי בחברה הישראלית.

 החברה הישראלית [2], והיהודית בפרט, הינה חברה בעלת תרבות של מיעוטים רב מימדית-דהיינו, מאפיינים אותה-  קהילתיות כערך  מרכזי וחשוב הנובע  מצורך חזק בהישרדות והמפעיל מנגנונים שונים שייעודם שימור, הנצחה,  ושכפול, הבאים לידי ביטוי , בפחות גמישות ופתיחות לשינויים. חיבור בין אלמנטים חזקים אלה  יבנו חברה  השואפת לכוח בכל מחיר.

מרכיב ה 'כוח' הוא מושג נלווה ל 'אגו' כיון שבעלי ה' אגו המנופח' ישתמשו בדרכי כוח על מנת להגן לכאורה על מקומם ועל מנת להחזיר לעצמם את ה 'כבוד' או ה 'אגו' שנפגע. פגיעה בכבודם משמעה פגיעה בכוחם.

מרכיב ה 'כוח' מיוחס גם כן למגדר הגברי יותר מאשר לזה הנשי.

החברה הישראלית –יהודית ,במעבר מחברה החיה בגלות ,לחברה החיה בטריטוריה ריבונית עברה שינויים במספר רמות:

ברמה הפסיכולוגית- בגולה נתפס היהודי כ"חלש" השינוי או הטרנספורמציה שעבר  עם עלייתו ארצה הייתה בניית דימוי של "כוח" שבא לידי ביטוי בשינוי התנהגות:

א.    מלמידה – לעבודת כפיים ,דבר שדרש בניית הכוח הגופני

ב.     מאמונה דתית ותלות ברצון האל – לאמונה ביכולת האישית משמעו  בניית האגו

ג.       ממצב של נרדפות ופחד קיומי – למצב של הגנה ושליטה , משמעו בניית תדמית של עוצמה וכוח.

 ברמה המעשית, בכורך הנסיבות ,נוצר מצב שחייב התמודדות והגנה פיזית. אחד הארגונים שנבנו בארץ ושסימל יותר מכל את השינוי התפיסתי , בדרך להשגת ריבונות, היה בניית 'כוח המגן[3]

 ברמה התפקודית, ההווי הסחבקי של החלוץ שובר המוסכמות ,הוליד תרבות של קליקות,  לעג לסדר ולארגון, עקיפת חוקים ומוסכמות. השגת דברים ,דרשה "מרפקים" בעגת הרחוב. אנשים כוונו את התנהגותם מתוך ראיית הוויתור  כ –" פראייריות", ואת הארגון והסדר כ"שליטה" להם התנגדו באופן קיצוני מנטאלי ופיזי, מה שהוליד את   ההתנהגות הכוחנית. התנהגות זו  באה לידי ביטוי בדיבור, בהתנהגות, ביחס, בדרישות, מעובדי ציבור או נותני שירות, וכשלא מרוצים "הופכים שולחן", צועקים , מקללים ובאחרונה רווחת תרבות הסכינאות/ הירי או כל דרך אלימה אחרת – דרך כוחנית.

לשני מוקדי הכוח האוניברסאליים והמוכרים : מוקד "כוח פוליטי" ומוקד "כוח כלכלי", נוספו שני מוקדים ייחודיים לחברה הישראלית  – המוקד ה"צבאי" והמוקד ה"דתי".

 הצבא בישראל הוא גוף בעל קונצנזוס חברתי, המהווה גורם חיברות [סוציאליזטורי] מרכזי וחלק בלתי ניתן להפרדה מההוויה החברתית  האזרחית. חלק ניכר מפיתוח הזהות האישית, המגדרית והאזרחית שורשיה בגוף זה .

הצבא כמוסד חברתי ,הוא מבנה פטריארכלי [ היררכי-פירמידתי, טוטלי -ריכוזי ונוקשה (Goffman,1961 ;ג'רבי 1996 ) ]ובעל ממד פונקציונלי של הגנה או ניצחון במלחמה.

בחברה הישראלית  – יהודית, לצבא יש פרט למטרה הגלויה והמוצהרת, המאפיינת כל צבא – הביטחון, גם מטרה במישור החברתי – חינוך וסוציאליזאציה. הוא חלק בלתי נפרד[4]  ממסלול החיים הנורמלי בישראל והשפעתו נמדדת מעבר לתקופת הזמן החוקית בה חייבים לשרת בצבא. יתרה מכך ,חובת השירות אינה נגמרת בתום השירות הסדיר, גברים נחשבים לחלק ממערך המילואים עד הגיעם לגיל 45 – 50 ובשנים האחרונות גדלה חובה זו גם לגבי נשים.

 מרכזיות הצבא  בחברה  הישראלית, נולדה מתחושת "המצור" שהייתה תחושה מכוננת בחברה  ויצרה "תרבות מאבק" (ישי  1996) . תרבות ,שהלכה והתעצמה במהלך שתי תקופות האינתיפאדה, כשהטרור היה ועדיין נמצא בכל מקום. הסדריה החברתיים והעדפותיה הפוליטיים גובשו על רקע הקונפליקט הצבאי-מדיני. התרבות הזו  אימצה נורמות וערכים צבאיים המוגדרים כ- "גבריים" ( ג'רבי 1996) ושלבה אותם במערך החיים :

א.    צורת דיבור– בוטה, מחוספסת, סלנג שנולד בצבא, קצרה, בטון ציווי, מושגי קרב ומלחמה בשפה היום יומית[5]

ב.     יחס מזלזל לחולשה, פחד, הבעת רגשות מוחצנת.

ג.       האדרת הנכונות להקריב חיים למען המולדת, התמודדות עם המוות, ברמה האישית, הקבוצתית והלאומית.

ד.     בניית מסגרת חיים אזרחיים בצל מלחמה[6].  תוך הצדקת הפעלת כוח מתוך נימוקי הגנה.

ה.    קצב החיים שנע לסירוגין בין מתח- כאב- אופוריה וחוזר חלילה.

 ה"צנחתם" של אנשי צבא למערכות האזרחיות העבירה את הקוד ההתנהגותי הגברי, ההירארכי והמיליטאריסטי לתוך המערכות החברתיות האזרחיות, תוך שימור יחסי הכוחות המועדפים לטובת הגברים לעומת הנשים. התנהלות זו מתלבשת היטב על תכונה גברית בסיסית – התחרותיות, תכונה שמפתחים אותה עוד משחר הילדות בצורות סמויות וגלויות.

התפיסה הבסיסית דוגלת בשתי אפשרויות בלבד, כשאחת באה על חשבון השנייה: ניצחון או הפסד.

 כמאמנים/ות חשוב לנו להכיר ולהבין את התמונה שתיארתי לעיל, כיון שהיא עומדת בבסיס המחשבה, ההתנהגות, ההבנה כי צריך לעשות שינוי או לא, בכלים העומדים לרשות המתאמן/ת לשם עשיית השינוי והמוטיבציות שידריכו אותו/ה.

 נשים מוצאות עצמן במוסדות כוחניים, משחר ילדותן.  שירותן הצבאי מעמיד אותן בגיל קריטי להבניית הזהות  שלהן כשלצבא בישראל יש משקל מרכזי  בכינון זהויות הן לאומיות והן  מגדריות. הצבא כאמור,נתפס כארגון גברי, הנשען על הגדרות דיכוטומיות של "נשיות" ו"גבריות" (Enloe,1988, p 8-13 )

 הנטייה לראות הבדלים כשני קטבים, בהתבסס על התפיסה הדיכוטומית, הגברית, פסחה על מערכות יחסים ( אנקר 1999 : 260-264) שהם מורכבים הרבה יותר ומאפיינים יותר את החשיבה הנשית.

באווירה הכוחנית הזו,הנשים נדרשו  להפנים חלקים גדולים מביטויי הכוחנות ,שהפכו לתרבות רווחת בכל תחומי החיים. נשים מסוימות למדו להתנהג בכוחנות, תחרותיות, האדרת ה 'כבוד' ויש להן 'אגו' המנהל אותן.

  דנו עד כה בחיבור בין שלושת המושגים: 'אגו' = 'כבוד' = 'כוח' וביטוייהם אצל המגדר הנשי והגברי.

מהו 'אגו'?

אגו ("אני" ביונית) משמעו: הזהות הרוחנית והפיסית של האדם. כדי לדעת 'מי אני?', יש צורך של "קבלה עצמית" כפי שאני

 לפרויד הנחשב לאבי הפסיכואנליזה, מייחסים את הטבעת המושג – "אגו". הוא הבחין בשלושה מרכיבים של המנגנון הנפשי:

–         האיד (ID) – הקיים מרגע הלידה ומונע ע"י מניע ההנאה.

–          האגו (EGO ) – מתפתח סביבות גיל שנתיים ומתייחס למציאות הקיימת תוך איזון בינו לבין

–           ה-סופר אגו (SUPER EGO ) – המתפתח סביבות גיל חמש, ובאמצעותו מתפתחת  ההבחנה בין טוב לרע , הוא עוסק בחלקים הערכיים.

אם ה 'אגו' אינו חזק דיו, תפקודו המאזן מופר ואחד משני החלקים האחרים יפרוץ החוצה ותיווצר תופעה כזו או אחרת של א- נורמליות.

למרות תפקידו המאזן של האגו, הפך המושג ,לשם נרדף דווקא לתיאור התנהגות שלילית, תוך צירוף המילה לסדרת תיאורים של אנשים כגון:

"אגו מניאק"- כינוי לאדם הטרוד באופן חולני בעצמו, אדם שאפתן מאד, נטול ערכים, שלא אכפת לו דבר חוץ מקידומו האישי. (שויקה 1997) ;

"אגואיסט" – אדם אנוכי הדואג רק לעצמו ללא התחשבות בזולת |(שם)

"אגו טריפ" – התמקדות או התעסקות ב'אני', התבשמות מן ה'אני' טפיחה של האדם על גב עצמו. (שם( ;

"אגוצנטרי" – מרוכז בעצמו, שם עצמו במרכז והאחרים לא מעניינים אותו.

"אגואיזם"  – אנוכיות, חשיבה צרה והעדפת האינטרס האישי בכל מחיר.

בעקבות התיאוריה של פרויד, יצר אריק ברן  את דגם שלושת מצבי האגו: ה 'אגו ההורי '(Parent ego ), ה 'אגו הבוגר' (Adult ego ) וה 'אגו הילדי' (Child ego ). כל אחד מהם עומד בזכות עצמו ויתכן שכל מצב יהווה הנגדה ויצור קונפליקט ביניהם.

מצב האגו הבוגר (A ) – משמעו היות האדם בהווה. משמעו של מצב זה היות האדם מודע לכל האפשרויות העומדות בפניו, מתוך קשר למתרחש. ההתנהגות היא בהתאם למצב תוך חישת המציאותי והלא מציאותי, האדם משתמש בכלים ושיטות לפתרון בעיות, קיימת נכונות לפנות לעזרה במידת הצורך.

במצבי לחץ אנו עוברים למצבים האחרים  זה ההורי או זה הילדי, שניהם מסמלים את העבר.

 מצב אגו הורי (Pׂׂׂ)– מצב זה מייצג את התמונה השלמה של הדרך בה תפסנו את הורינו או כל דמות משמעותי אחרת שטיפלה בנו (סבתות וסבים, אחים ואחיות בוגרים, מורים/ות). לכן מצב זה יכול להתחלק למחלקות משנה בהתאם לכל דמות שכזו ולהשפעתה עלינו.[אנחנו משכפלים את התנהגות הורינו ולוקחים אותה איתנו וכך היא מותבעת בנו].

מצב זה עוזר לנו להכיר חוקים וידע על העולם שמאפשרים לנו לדעת כיצד לנהוג. אולם 'חוקים' אלה עשויים ליצור אצלנו קבעונות, כיון שהחיים דינמיים ומשתנים ונדרשת התאמה. סכנה נוספת הטמונה במסרים הוריים היא העובדה שיתכן והיו מסרים בעלי גישה שוללת ובקורתית מדי.

מסרים הוריים מתאפיינים באמירות כגון: "צריך לעשות או אסור לעשות כי…" אנחנו חיים על חוקים ומוסכמות אוטומטיות.

 מצב אגו ילדי  (C)-  זהו מצב  המכיל בתוכו את כל ההתנהגות והמחשבות, יחד עם הרגשות שנותרו מהילדות שלנו. לרוב אלה הניסיונות  שגרמו לנו לצער, כעס, בושה או כל מה שלא הצלחנו לעכל. זה ייוצג עברנו כילדים בשלבים שונים זה של גיל שנתיים וזה של גיל ארבע או  שש ושל גיל ההתבגרות וכו' זיכרונות אלה יצאו החוצה במצבים שאינם תואמים את הגיל שהותבעו ולכן ייווצר דיסוננס. החומרים שנותרו מתקופת הילדות הנם אישיים ותלויים בהיסטוריה האישית של כל אחד/ת.

"האגו של האדם הוא מרכז הכוח שלו", כותב ד"ר פינקי פיינשטיין , פסיכיאטר ומנהל את המרכז לציור אינטואיטיבי בתל אביב ואת הפקולטה למדעי השמחה.

"זהו החלק הבוחר,  המחליט, השוגה, המנצח והמפסיד… כשהאגו של האדם ניזון בעיקר מפחדים, הוא הופך לאגו מזיק, כזה שרוצים בצדק, לוותר עליו.  אין זה מסובך להפוך לאגו מפוחד ומזיק. מספיק להאזין לחדשות ,לקרא עיתונים ולחשוב על מה שאי אפשר לעשות או על מה שלא נצליח לעשות. ..האגו זקוק לטיפוח, הזנה, תמיכה ודחיפה לכוון החיובי. אני לא ממליץ לוותר על האגו. אני לא ממליץ לוותר על כלום. אני ממליץ  לך, יותר מכל – להתעמל.

להתעמל שוב ושוב בהתעמלות האהבה העצמית. להתעמל  בזה. להרגיל את האגו לבחור באהבה עצמית. להתעמל ולהתעמל. זהו אימון בלתי פוסק שעוצמתו הולכת וגוברת עם הזמן. אגו שמונע מאהבה עצמית יפנה למקומות של יצירתיות, שמחה, סיפוק והצלחה. אגו שמונה מאהבה עצמית יודע לשים את הגבולות בפני מי שמזיק או מנסה להכניס לסביבה אנרגיה שלילית מדיי.

לא קל לבחור גם עכשיו ולהתעקש על אהבה עצמית. באמת שקל לדבר על זה וגם לכתוב על זה ולא פשוט ליישם את זה. לאגו יש את היכולת לעשות זאת יש לו את התוכנה המתאימה בתוכו. ברגע שהוא מכוון למקום הזה הוא מסוגל לעשות את זה גם אם זה לא הכי קל בעולם. אגו כזה הוא אגו משובח, שלא חושש להוציא לפועל רעיונות יצירתיים. אגו כזה יודע לנטרל מהר יותר את הביקורת העצמית ולשים אותה בפרופורציות המתאימות.

אל תוותר על האגו שלך. עשה ממנו מקום של כוח, אומץ ואהבה עצמית. זהו האגו החיובי, הבריא והנחוץ כל כך לכולנו".

(http://www.reader.co.il/article/66733/אגו-חיובי-ויצירתי-לעומת-אגו-שלילי-ומזיק)

 *******

פרופסור מאוניברסיטת הרווארד, נסע ליפן להיפגש עם אחד החכמים הדגולים של תורת הזן. לאחר מאמצים רבים נקבעה הפגישה. ביום המיוחל מגיע הפרופסור לביתו של חכם הזן, הלז מקבלו בסבר פנים יפות ומורה לו לשבת.

בעודם מתיישבים מוכנס לחדר קנקן התה המסורתי ושני ספלים. חכם הזן מרים את הקנקן ומוזג ברוב טקסיות לספלו של הפרופסור. התה שהוגבה עד לגובה המתאים זורם בזרם צהבהב אל הספל. הפרופסור ממתין בסבלנות ועיניו אינן מאמינות, חכם הזן ממשיך למזוג גם כשהתה נשפך מן הספל. לאחר מספר דקות מעיז הפרופסור להסב את תשומת לבו של חכם הזן, שהתה כבר נשפך זה זמן מן הספל.

חכם הזן מחייך ומשיב, יודע אני, רציתי רק להראות לך שספלך כה מלאה שאיני יכול ללמדך עוד דבר…

 הערות:


[1] אגו (ego ) בהגדרתו המילונית (שויקה 1997) , משמעו הדימוי העצמי של האדם וההשפעה המודעת של כך על הערכתו העצמית. זו מילה נרדפת למושג "אני".

בפסיכואנליזה האגו מהווה מרכיב מרכזי במבנה הנפשי של האדם המופקד על ההתמודדות עם המציאות והאחראי לחשיבה מודעת ולפעילות רציונאלית

[2] החברה הישראלית כוללת גם את המיעוטים האתניים – ערבים, דרוזים, צ'רקסים ובני דתות שונות כגון נוצרים למיניהם, מוסלמים למיניהם,מהגרים למיניהן ועוד.  החברה היהודית מתייחסת רק ליהודים בתוך החברה הישראלית

[3] הגוף הראשון  היה "ארגון בר גיורא" שהפך ל"השומר" וגלגולו  בארגוני ההגנה בתקופת טרום היישוב שהפכו לצבא ההגנה לישראל.

[4] למרות שלא מתגייסים 100% מגילאי 18 ויש גם הבדל באחוזי הגיוס בין בנות לבנים, עדיין החוק מחייב גיוס את כל בני גיל 18 העונים לקריטריונים בדבר 'ברי גיוס'

[5]ביטויים כמו "נאבק על חייו" ; "התפרצות מחלה" ; "לעמוד דום כמו חיילים"; "חשופים בצריח" ; "אכלנו מאותו מסטינג" ; "שועל קרבות" ; ועוד

[6] חיים בצל צו לשעת חירום ותקנות לשעת חירום, כולל צנזורה, בטחון שדה ואחרים ; בניית מערך מילואים (מושתת על גברים בלבד, שרק לאחרונה מצטרפות אליו נשים),וחקיקה תואמת להסדרת יחסי עבודה במצב זה. ; הקמת מערכות אזרחיות לתפקוד בשעת חירום (מל"ח ופ"סח) ; הקמת פקוד העורף בשנות ה- 90 של המאה העשרים בעקבות מלחמת המפרץ ; מערכת משפטית הדנה בביון בטחון המדינה; זרועות בטחון חזקות וכמעט כל יכולות (שב"כ, מוסד) ; שילוב העסקת אזרחים במערכות הצבאיות/בטחוניות.

ביביליוגרפיה:

אנקר מלכה (1999)/ היבטים פסיכולוגיים בתהליכי שינוי ובהתנגדות לשינוי והשלכותיהם על האישה הדתית, בתוך להיות אישה יהודייה, עמ' 260-264 אסופת מאמרים מכנס בינלאומי ראשון, ירושלים  בעריכת מרגלית שילה

בן אשר ישראלה, ד"ר (2009) – האם קורסי העצמה לנשים הן כלי לשינוי חברתי", עבודה לשם קבלת תואר דוקטור,

ג'רבי איריס (1996)המחיר הכפול , מעמד האישה בחברה הישראלית ושירות הנשים בצה"ל ,הוצ' רמות אוניברסיטת ת"א

ישי יעל (1996)/ מיתוס ומציאות השוויון בין המינים: מעמד האישה בישראל ,

      עמ' 103-129  בתוך ישראל לקראת שנת אלפיים , משה ליסק וברוך קני-פז עורכים, הוצ'  מאגנס

מארקום דיוויד  וסטיבן סמית (2008 )  /"אגונומיקס, מה הופך את האגו לנכס הכי גדול שלנו "(או לנטל הכי יקר) ,תרגום עמרי אשר, הוצ' ידיעות אחרונות

נחמד בועז– האגו בעבודה, מאמר

פינשטיין פינקי, ד"ר – http://www.reader.co.il/article/66733 אגו-חיובי-ויצירתי-לעומת-אגו-שלילי-ומזיק"

קמיר אורית ( 2004 ) /שאלה של כבוד, ישראליות וכבוד האדם  הוצ' כרמל

שויקה יעקב,  (1997 )/ רב מילים המילון השלם הוצ' מישכל "ידיעות אחרונות" וספרי חמד

Berne Eric (1961) Transactional Analysis in psychotherapy N.Y: Grove Press

Enloe Cynthia (1988)/ Does Khaki Become You?, London Pandora  [66

Goffman Erving( 1961)/ asylums:Essays on the Social Situation of Mental Patients and  Other Inmates. Garden City, N.Y.:Anchor Book

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s