היילכו שלוש אם נועדו? – שלוש מנחות וקורס העצמה אחד לנשים א'

זה היה צורך, זה היה חזון, זה היה ניסיון…כבר הייתי בתפקיד יועצת לקידום מעמד האישה מזה שבע שנים והייתי מתוסכלת ומלאה בשאלות כרימון. צפיתי מן הצד וגם השתתפתי בתהליך, אך משהו הפריע לי. החלטתי לכתוב דוקטורט והמוח ייצר אפשרויות אותן רציתי לנסות.

קורסי העצמה לנשים מתנהלים כבר הרבה מאד שנים, במסגרות שונות והפכו לאחד הכלים המרכזיים בעבודתן של יועצות לקידום מעמד האישה. האם הם יכולים להיות כלי לשינוי חברתי? שאלתי שאלה רטורית בעבודת הדוקטורט שלי.

בעקבות המחקר, זיהיתי מספר נקודות שחשבתי כי הן משמעותיות:

1. מעבירות הקורסים או המנחות [כי רוב המשתתפות בהנחיה בקורסים הללו היו נשים], עברו, כמו כולנו, מסלול חיים הכולל לימודים, התמחות והתמקצעות בתוך מסגרות ואווירה פטריארכלית, תוך הפנמתו המוחלטת.

לכן, יש לבדוק את עמדתן וגישותיהן ולהציג שאלות של מודעות על מנת לאפשר להן לערוך שינויים מסויימים בהתנהלותן.

2. תחום 'העצמת נשים' הפך למעין טרנד או 'תרופה' אבל לא הייתה כל יד מכוונת, בעלת ידע מוסמך בתחום. הרשויות הממסדיות הפועלות בתחום, התבססו על 'יריות מן המותן'  אם אפשר להשתמש בביטוי 'גברי' זה. מתן תקציב יעודי לפרויקטים, תוך הגדרות לוגיסטיות בלבד, שלא אפשרו יצירת תהליך אמיתי.

לכן, היה צורך בעבודה על הצד התכני, על הגדרת המטרות, הנושאים ותוצרי התפוקה ולכך היה צריך להתאים את החלקים הארגוניים [ תקציב, משך הזמן, מספר המשתתפות וכו'] ואת בחירת נשות המקצוע שיובילו את התהליך.

3. אינטרסים שונים לשותפי/ות המיזם: בכל קורס יש ארבעה גורמים הפועלים במקביל ולכל גורם היו אינטרסים שונים או הגדירו שונה את מושג ה'הצלחה':

א. האינטרס של מעבירות הקורסים/המנחות, כפי שעלה משיחות איתן, היה הפרנסה, מתוך זיהוי הפוטנציאל שנפתח בתחום [היקף הפעילות בפריסה ארצית]. כיון שכך, התוצר המצופה מבחינתן ברמת עדיפות עליונה היה השגת שביעות רצון של המשתתפות, שתשפיע על שביעות הרצון של מזמינת הקורס [ היועצת] ולא עצם השגת העצמת הנשים במהותו המקצועית של המונח.

ב. האינטרס של מזמינת הקורס [ היועצת] היה מבוסס על הענות למכלול של צרכים– קיום הקורס מהווה הוכחה לעבודתה של היועצת ,בעקבות קיום הקורס יוזרם תקציב חיצוני לרשות המקומית שיכול לסייע במיצובה המקצועי וכמובן יצירת תשתית של נשים ככוח אלקטוראלי חיובי לקברניטי הרשות המקומית בעתיד. התשתית שתווצר עשוייה לשמש גם את המשך הפעילות למען נשים ביישוב ולהגדיל את נפח העשייה בתחום כמו גם יצירת אפשרויות של שינוי. כלומר ליועצת יש כן אינטרס בהעצמת הנשים לשם הפקת תשתיות לפעולה, אך זה לא היה אינטרס יחיד.

ג. האינטרס של ממנת הקורס [הרשות לקידום מעמד האישה] היה לקדם עשייה בתחום, כחלק ממיצוב הרשות והצדקת הקיום לצד השפעה על הנעשה בשטח ויצירת מערך תלות בין הרשות לרשויות המקומיות.      [ גישה פטריארכלית מובהקת, המוכרת בכל ההקשרים של יחסי גומלין בין הרשות המרכזית לזו המוניציפלי]

על כן הרשות נותרה בעמדת ההגדרה הארגונית הפורמלית שכללה הקצבה תקציבית [ 14,000 ש"ח לקורס], הגדרת היקף הפעילות שתמורתה יגיע המימון  [ 8 פגישות שבועיות, לשנה, ליישוב. 6 פגישות פרונטליות ו2 סדנאיות] והגדרת כמות המשתתפות לכל קורס [ 100 משתתפות].

כל נושא ההעצמה של המשתתפות לא היה כלל אינטרס מובהק של המממנת וזה ניתן לבחון ע"י הגדרת החלקים הארגוניים שפורטו לעיל.

ד. האינטרסים של המשתתפות, כפי שעלו משיחות איתן היו מורכבים ממספר גורמים, אך כולם היו בפן האישי וכללו- צורך בשייכות, צורך בתחושת בטחון, רכישת כלים ומיומנויות [לא היה מוגדר בדיוק באיזה תחום מועדו כלים אלו, המסקנה הייתה שהכוונה הייתה לרכישת כלים של התמודדות במעגלי החיים השונים], רכישת ידע, שינוי ומניעים שונים נוספים שהיו נחלת חלק מהמשתתפות ולא אפיין את הכלל.

ניתן לסכם ולומר כי לכל ארבעת הגורמים המשתתפים בתהליך היו אינטרסים שונים, חלקם מנוגדים וקוטביים [ האינטרס של היועצת היה לשינוי והעצמה במרחב הציבורי בעוד למשתתפות היו אינטרסים של שינוי במרחב הפרטי/אישי] וחלקם זהים [השגת נראות ומיצוב- יועצות ורשות לקדום מעמד האישה; שביעות רצון של המשתתפות – מנחות ויועצות וכו']

זיהוי פערים אלו ,דרשו אם כן ,הכנת התהליך ברמת הגדרת מטרות משותפת של שלושה גורמים שותפים: יועצת , מנחות, רשות. הגדרה זו תתווה את המשך התהליך שיכלול פרסום הקורס בהתאם, גיוס המשתתפות ובניית כל שאר התהליך על מנת שישיג את מטרותיו כפי שנקבעו.

מבדיקת תוכניות הקורסים שהוצגו/פורסמו, הן תחת מיזם זה והן בקורסים רבים אחרים, שנסרקו ע"י, מציגה תמונה של מבנה קורס שונה הן ברמת התכנים- מבחינת הרצף ונושאי המפגש והן ברמת התצורה הארגונית- מספר המפגשים ואורכם. ברוב המקרים נצפו שני סוגי קורסים: אקלקטיים– אסופת נושאים,בכל מפגש הוצג נושא ,באמצעות מנחה אחת/אחד. חלק מהנושאים היו בעלי חוט מקשר, שסיפקו מידע כללי, מהיבט נשי. תהליכיים– מנחה אחת/ד העובדים עם הקבוצה על מספר נושאים באמצעות עבודה סדנאית, חוויתית.ב במרבית הקורסים, התוכנית התבססה על תכנים וכלים שהיו בשימוש ע"י המנחה, עוד קודם לכן ומידת ההתאמה לקבוצה הייתה מעטה עד בלתי קיימת.

הכלי ההערכתי היחיד, שהיה בשימוש היה ה'משוב', שהועבר לרוב בסוף הקורס באמצעות שאלונים כתובים, שונים [ פתוחים, סגורים, סגנון השאלות ותחומי/נושאי השאלות] ו/או משובים בעל פה, שהתוכן הנאמר לא תמיד נרשם. יתרה מכך לא נמצא דפוס אחיד לשימוש במידע שהתקבל בעקבות המשוב.

מכאן שאחת המסקנות הבולטות בעבודת החקר הייתה העובדה כי לא קיימת 'תרבות הערכה' בתחום מעמד האישה, לא כל שכן בתחום עריכת הקורסים [קורסי העצמה לנשים].

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s